׳מסך׳ או ׳מחיצה׳ - עשרת ימי תשובה

בתחילת פרק כז של ספר התניא, אדמור הזקן כותב על היכולת שיש לכל אדם לשלוט על הרצונות שעולים מהלב. טבע האדם הוא שלמוח יש יכולת שליטה על הלב, כך שעל ידי התבוננות באמצעות המוח והשכל, כל אחד יכול לשלוט על הרגשות שבלב ועל הכוח המעשי שלו. שהכול יתנהל לפי הרצון של הנפש האלוקית. ובהמשך הוא מדבר על כאלו שמוגדרים בתואר רשע באמת, שהם נמצאים ברשות ליבם. הלב הוא הכוח המרכזי, הלב שולט עליהם, וכדי שהם יוכלו לעבוד את השם, נדרש מהם לעשות תשובה על העבר. ואדמור הזקן כותב שהתשובה גורמת לשבר הקליפות שהן מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינם לאביהם שבשמיים.

בהערות שלו על ספר התניא, רבי לוי יצחק כותב שמדברי אדמור הזקן עולה שכתוצאה מהעבירות נוצרו שני מצבים, גם מסך מבדיל וגם מחיצה של ברזל. מה ההבדל ביניהם? והוא מסביר. מסך מבדיל הוא קליפת נוגה שהיא רק מסך, ומחיצה של ברזל הוא גימל קליפות הטמעות לגמרי. באחת ההתוודאויות הרבי הרחיב את הדברים. ההסבר של אבא שלו הוא לא רק על פי יסוד, לפי פנימיות התורה, אלא זו גם המשמעות הפשוטה של ההגדרות של הדמו-הזקן. כשהתורה כותבת את המילה מסך, למשל כשהיא כותבת על בניית המשכן, המשמעות של מסך היא מחיצה קלה. עד כדי כך שכדי שהמסך יעמוד יציב, יש צורך ביתדות שיחזיקו אותו, שהוא לא ינוע ברוח. ולכן הפעולה של מסך היא רק מבדיל ולא יותר מכך.

אדמור הזקן כותב מסך מבדיל ומחיצה מפסקת. המובן של מפסקת בלשון השס זה לחתוך, לנתק, אבל מבדיל זה רק ליצור הבדל, משהו שמבדיל בין צד אחד לצד השני. לכן רבי לוי יצחק כותב שמסך מבדיל הוא קליפת נוגה, כי קליפת נוגה היא תערובת של טוב ורע, היא לא ניתוק מוחלט מהטוב, אלא מובדלת ממנו. ישנו מקום שכולו טוב, וישנו מקום שהוא תערובת של טוב יחד עם רע. לעומת זאת, מחיצה של ברזל היא לא רק הבדלה. אדמור הזקן כותב שהיא מפסקת, היא יוצרת ניתוק מלא. ישנו ביטוי בגמרא על אדם שמתפרנס מרחיים לטחינה שהוא העמיד בחצר, ושכן אחר רוצה להעמיד בחצר רחיים משלו, אומרים לו, פסקת לחיותה, אתה חותך לשכן שלך את מקור החיים, אתה פוסק את הפרנסה שלו.

מפסקת זה ניתוק מלא. וזה ביטוי שמתייחס לקליפות הירודות, שלושת קליפות הטמעות לגמרי. אבל למרות שהעבירות יוצרות מסך מבדיל, ואפילו מחיצה של ברזל מפסקת, הרי במעניק עידוד גם לכאלה שנמצאים מאחורי מחיצה של ברזל. בגר את התשובה של ספר התניא, כותב אדמו״ר הזקן שעל ידי התשובה, מאחר שרוח עברה ותתהרם, אזי תאכל נפשם לשוב עד הווה יברוך הוא ממש ולעלות מעלה מעלה למקורה. כיוון שדברי הדמור הזה כן בספר התניא שייכים לכל יהודי, כך שגם מי שנדמה לו שהוא נמצא במקום לא כל כך בהיר, יש לו את היכולת לבקוע לא רק את המסך המבדיל, אלא גם את המחיצה של ברזל. כל אחד יכול להגיע עד לתשובה שלמה, לעלות מעלה מעלה, לשוב עד הווה יברוך הוא ממש.