חג השבועות

לחג השבועות יש ייחודיות בעבודת בית המקדש שאין דומה להן באף יום אחר בלוח השנה, והדבר מרומז בפסוק מספר תהילים. כשהתורה מצווה על דיני הקורבנות של חג השבועות היא כותבת ממשוותיכם תביאו לחם תנופה, שתיים שני עשרונים, סולת תהיינה, חמץ תאפינה. צריך להביא שתי הלחם שהם עשויים חמץ, חמץ תאפינה.

ובהמשך התורה כותבת ועשיתם שני כבשים בני שנה לזבח שלמים. צריך להביא שני כבשים כקרבן שלמים, זבחי שלמי ציבור. שני הדינים האלו הם ייחודיים לחג השבועות. כל המנחות שהובילו לבית המקדש היו נאפות מצה ולא חמץ. ואילו שתי הלחם של חג השבועות צריכים להיות בהדגשה מחמץ. חמץ תאפק. כמו כן הכבשים שיש להביא בחג השבועות כזבח שלמים גם הם חידוש. קורבן שלמים בדרך כלל הוא קורבן יחיד, לא קורבן ציבור. ואילו בחג השבועות מביאים שני כבשים כזבח שלמים, שלמים של הציבור, וזה דבר חריג.

דבר מעניין נוסף שיש בדינים האלו, ששניהם כפולים. צריך להביא שתי הלחם, שני לחמים של חמץ, וצריך להביא שני כבשים בני שנה, והקשר ביניהם בא לידי ביטוי גם בכך שהדין הוא שהכהן צריך להניף את שניהם יחד, את הלחם יחד עם השלמים, ומקריבים אותם בחג השבועות שהשם שלו גם הוא לשון רבים, שבועות.

רבי לוי יצחק מסביר את עומק הדברים, ובין הדברים הוא כותב שחיבור של השלמים, הלחם וחג השבועות מרומז בפסוק מספר תהילים. דוד המלך אומר, השם וולך שלום, חלב חיתים יסביח. המילה שלום מרמזת על קורבן השלמים. השם קורבן שלמים הוא כי הקורבן הזה מביא שלום. המילה חיתים מרמזת על שתי הלחם. הפסוק אומר חלב חיתים יסביח שהמובן שלו הוא המובחר שבחיתים, כמו לשון הפסוק על דיני הקורבן בחג השבועות, סולת תהיינה המובחר שבקמח החיתים.

רבי לוי יצחק מציין שהעובדה שהפסוק אומר חלב חיתים, מדגיש גם את העובדה ששתי הלחם צריכים להיות חמץ ולא מצה, למרות שגם מצה עשויה מחיתים, אבל היא נקראת לחם עוני. היא מוגדרת בחז״ל ככזו שאין בה טעם. מצה לא יכולה להיכנס להגדרה של חלב חיתים, המובחר והמשובח שבחיתה, אבל שתי הלחם שהן צריכות להיות חמץ, חמץ תיאפינה, היא מוגדרת כחלב חיתים.

והמילה יסביח מרמזת על חג השבועות. אחת הסיבות שחג השבועות נקרא בשם הזה שבועות הוא על שם השובע, שביעה. בחג הזה צריך לתת מקום לאכילה ולשובע של הגוף הגשמי. חז״ל אומרים, הכל מודים בעצרת דבאינן נמי לכם. כולם מודים שבחג עצרת, בחג השבועות, יש הדגשה על לכם, על הצרכים שלכם, של הגוף הגשמי של עם ישראל, על הצורך באכילה ושתהיה ביום החג, הלשביע יסביח. כך שכל הפרטים המיוחדים מקורבנות חג השבועות, גם שתי הלחם שהן עשויות חמץ וגם שני הכבשים שלמי ציבור, הכל מרומז בפסוק אסם גבולך שלום חלב חיתים יסביח.

זו הפתיחה של מכתב ארוך של רבי לוי יצחק לרבי ולרבנית, מכתב שמכיל 23 עמודים של כתב יד שעוסק בתוכן של התורה והלחם והשלמים, ובסוף המכתב, אחרי המכתב שלו הוא כותב בסך הכל יש כאן כג עמודים כנגד חוט המשולש דתורה. חז״ל מכנים את התורה חוט המשולל לו במהרה יינתק, והגימטריה של חוט היא 23 כמו מספר העמודים במכתב הזה.