הקמח והתורה

בשבת הקרובה, שבת פרשת אמור, נלמד את הפרק השלישי של פרקי אבות. נתעכב על קטע במשנה שבפרק הזה, על דברי המשנה, אם אין קמח, אין תורה. בפרק שלישי של פרקי אבות, כותבת המשנה, אם אין קמח, אין תורה. הפירוש השטחי של דברי חז'ל הוא, שאם אין לאדם קמח, אם אין לו מה לאכול, קשה לא לעסוק בתורה. אבל רבי לוי יצחק, תוך כדי הסבר, בנושא אחר, מאיר את הדברים באור גבוה יותר. אנחנו עומדים בימים שבין חג הפסח, יום היציאה ממצרים, לבין חג השבועות, זמן מתן תורה, ובאחד המכתבים שלו לרבה, רבי לויצחה כותב בהרחבה על החיבור שבין חג הפסח לחג השבועות, על חג הפסח כהקדמה והכנה לקראת מתן תורה. פסח הוא האירוסין של עם ישראל עם הקדוש ברוך הוא, וארסתיך לי באמונה.

בחג הפסח היו האירוסין עם הקדוש ברוך הוא, ועם ישראל נגאל בזכות האמונה בהשם, וארסתיך לי באמונה. ופסח הוא הכנה לקראת הנישואים עם הקדוש ברוך הוא בחג השבועות. כמו שחזל אומרים, ביום חתונתו זה מתן תורה. או בלשון הפסוק, בהוציאך את העם ממצרים בחג הפסח, תאבדון את האלוקים על ההר הזה בחג השבועות. בחג הפסח, וארסתיך לי באמונה, עם ישראל היה בדרגה של אמונה בהשם. כי הוא רק יצא ממצרים, לא הייתה לו ידיעה בהשם.

ועל ידי האירוסין מתקדמים לנישואים. על ידי האמונה מגיעים לידיעה בהשם בחג השבועות במתן תורה. שעל מתן תורה הפסוק אומר, אתה הוראת לדעת, יש כבר ידיעה בהשם. מי והרסתיך לי באמונה מגיעים עד להמשך הפסוק, וידעת את השם. הדבר גם מרומז בלשון המשנה שאומרת, כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מאושר. מי שאם תקיים את התורה מעוני, במובן של לחם עוני, ה' לחמאניה, על ידי המצה של חג הפסח, על ידי מאכל האמונה, סופה לקיימה מאושר, אין אשאיר אלא בדעת בחג השבועות. לא רק אמונה בה' אלא בידיעת ה' אשאיר בדעת וידעת את ה'. וזה גם עומק דברי המשנה שפתחנו איתה. אם אין קמח, אין תורה. אם אין קמח שמרמז על אכילת המצה בחג הפסח, על האירוסין, האמונה בהשם אין תורה, לא מגיעים למתן תורה, לחג השבועות, לנישואים עם הקדוש ברוך הוא, אלא אתה הוראת לדעת.