המצה, התורה ומשה רבינו

חג הפסח הוא הקדמה לקראת חג השבועות, זמן מתן תורה, והדבר גם מרומז במצע האמצעי שבקערת ללסון. היציאה ממצרים בחג הפסח היא הקדמה לקראת מתן תורה בחג השבועות, וכמו שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו כשהוא יתגלה אליו בסנה, בו צייח את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה. המטרה של היציאה ממצרים היא קבלת התורה בהר סיני.

בתורת החסידות מובא שהקשר בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא הוא כמו קשר בין חתן וכלה. היציאה ממצרים התחילה את הקשר, זה קשר של האירוסין בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא, וקבלת התורה בחג השבועות זה הנישואין. הנביא יהושע אומר, והרסתיך לי באמונה וידעת את השם. כשיצאנו ממצרים היו האירוסין, והרסתיך לי באמונה. ולכן, בחג הפסח אנחנו אוכלים מצות שהמצה נקראת בזוהר בשם מייח לדמהמנותא, מאכל האמונה, וארסתיך לי באמונה. ביציאה ממצרים עם ישראל עדיין היה לפני ידיעה בהשם. הייתה להם רק אמונה. אבל בחג השבועות עם ישראל כבר היה ברמה של וידעת את השם. על מתן תורה כתוב, אתה הוראת לדעת כי השם הוא האלוקים. הייתה להם גם ידיעה בהשם ולא רק אמונה.

רבי לוי יצחק כותב ששני השלבים האלו, היציאה ממצרים כהכנה למתן תורה, מרומזים בשני מאמרי חז״ל בפרקי אבות. הראשון הוא, אם אין קמח אין תורה. אם אין את חג הפסח, אם אין קמח, הקמח של המצה, אין תורה, אי אפשר להגיע לחג השבועות. והשני, כל המקיים את התורה מעוני, סופה לקיימא מאושר. מי שמקיים את התורה במצב של עוני, מתוך עניות בידיעה, עבודת ה' שלו, היא עדיין על בסיס של אמונה, לא מתוך הבנה וידיעה, הוא עובד את ה' מתוך לחם עוני, שזה התוכן של המצה, בסופו של דבר, הוא יתקדם, ויקיים אותה מתוך עשירות ובידיעה, בידיעה מתוך וידעת את השם, לא רק באופן של מצה לחם עוני אלא בתוכן של חג השבועות, שבחג השבועות היו מביאים לבית המקדש שתי הלחם שהם היו לחם של חמץ.

על יסוד ההבנה שהמצה של חג הפסח היא הכנה לקראת מתן תורה בחג השבועות, רבי לוי יצחק מרחיב את הקשר שבין המצה לתורה. בליל הסדר אנחנו אוכלים פעמיים מצה. כשאנחנו עושים יחץ אנחנו חוצים את המצה האמצעית לשני חלקים. חלק אחד גדול יותר, וחלק אחד קטן יותר. את החלק הקטן, הפרושה הקטנה, זו שנכרית בשם לחם עוני, אנחנו משאירים בקערת לילה סדר, אומרים עליה את האגדה, וזו המצה הראשונה שאנחנו אוכלים. ואת החלק השני, החלק הגדול של המצה, אנחנו מחביאים להפיקו-מן, אחרי סיום החלק של שולחן ארח, אנחנו מסתירים אותה, היא נכרית צפון, וכשאוכלים אותה, אנחנו לא אומרים עליה כלום. שני החלקים האלו של המצה-האמצעית, מרמזים על משה רבינו. משה רבינו.

משה רבינו, שגם הוציאו אותנו ממצרים, וגם הביא לנו את התורה. אמצה אמצעית נקראת בשם לוי. שלוש אמצות שכיירת לילה לסדר, הן כנגד כהן, לוי וישראל, אמצה אמצעית כנגד לוי, והיא מרמזת על משה רבנו שהיה לוי. רבי לוי יצחק מוסיף וכותב על הקשר בין משה רבנו עם השם לוי.

כשהתורה מספרת על הלידה של משה רבנו, היא מספרת על ההורים שלו, וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. התורה לא מציינת את השמות של עמרם ויוכבד, אלא היא מכונה אותם רק בתואר השיוך שלהם לשבט לוי. ולמצע הזו, המצע שכנגד לוי, יש שני חלקים, החלק הגלוי והחלק הנסתר צפון. כך, גם כשהתורה מספרת על הלידה של משה רבנו, היא כותבת, ותר האישה ותלד בן, ותראה אותו ותצפנהו. גם ראייה גלויה, ותראה אותו, וגם הסתרה צפון ותצפנהו.

ובמקביל לשני החלקים האלה של המצע, שהם שני חלקים של אותו המצע, כך גם בתורה, שהיא ההמשך והמטרה של יציאת מצרים, יש את אותם שני חלקים, ושניהם חלקים של אותה התורה. לתורה יש את החלק הגלוי שבה, תורת הנגלה, ואת החלק המוסתר צפון, תורת הנסתר, פנימיות התורה. וכמו שהחלק הגלוי של המצה, זה שאומרים עליו את האגדה, הוא החלק הקטן של המצה, והחלק המוסתר, שלא אומרים עליו כלום, הוא החלק הגדול של המצה, כך גם בתורה. שני החלקים שבה מכונים בתואר קטן וגדול. במסכת סוכה, חז״ל מתארים את גדולתו של רבן יוחנן בן זכאי, את הידיעה הרחבה שלו בכל חלקי התורה, מקרא ומשנה, גמרא, הלכות, אגדות, דקדוקי תורה, כותו, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שיגיוני, שי� על הפסוק בספר משלי, כבשים ללבושיך, אומרים חז״ל במסכת חגיגה, דברים שהם כבשונו של עולם.

סודות התורה יהיו תחת לבושיך. הם דברים שיש לשמור אותם בסוד. לא מדברים עליהם והם לא נושא לשיחות ברדים. חלק הנסתר שבתורה, המקביל לחלק הנסתר שבמצה, צפון, לא מדברים עליו, כמו שלא אומרים כלום על החלק הזה של המצה. אבל על החלק הקטן של המצה, על חלק הנגלה שבתורה, שלמה המלך אומר כי חיים הם למוצאיהם, וחז'ל דרשוים את הפסוק הזה במסכת ערובין, אל תקרֵה למְְְְֲֵָֹֹֹ֥֦֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣ זוכים לקבל בחג השבועות את החלק בתורה שמכונה בשם גדול מעשה מרכבה, תורת הנסתר, החלק שהוא כבשים ללבושיך, הדברים שלא דורשים עליהם ברבים.