גם ״כשר״ וגם ״שמח״

המכתב שפותח את חלק איגרות קודש של רבי לוי יצחק אל הרבה הוא מכתב מערב חג הפסח תרפח, הפסח הראשון שהרבה היה מהצד השני של מסך הברזל. במכתב הזה רבי לוי יצחק מאחל לרבה שהחג יהיה גם כשר וגם שמח. האיחול שמח מרמז על היין, על ארבע כוסות של אל הסדר, וכשר מרמז על אכילת המצה, והוא מדבר על כשרות כפולה, בכשרות המצה עצמה ובכשרות הגוף והנפש, שהם היו כשרים לאכילת מצה.

רבי לויצחק מרחיב בתוכן הפנימי של המצה על פי תורת הקבלה, ובין הדברים הוא כותב שהאיחול כשר ביחס למצה, כשר ראשי תיבות כמוצא שלל רב. והדבר מרמז על השלל שעם ישראל הוציא ממצרים, ניצוצות הקדושה שעם ישראל הוציא משם. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, רכוש רוחני, ניצוצות הקדושה שהם העלו ממצרים. במהלך השנים הרבי התייחס כמה פעמים להסבר הזה של אבא שלו, ובאחת ההתוודעויות הרבי הרחיב את הרעיון.

שלל זה רכוש שהיה ברשותו של הצד השני, הצד שמנגן לך, ולקחת ממנו שלל. התוכן הפנימי של השלל הוא התפקיד שלנו לכבוש את הגשמיות של העולם הזה ולהעביר אותו לבעלותו של הקדוש ברוך הוא. מלאו את הארץ וכבשוה לעשות מעולם הגשמי בית ומשכן לקדוש ברוך הוא. הרעיון הזה מרומז בשליחות הראשונה שהייתה כהכנה לכיבוש הארץ, לא רק לקראת הכיבוש הפיזי, אלא בעיקר לקראת הכיבוש הרוחני. כשמשה רבנו שלח את המרגלים לטור את הארץ, חז״ל אומרים, אותה שעה כשרים היו. הם היו כשרים במובן של כשר כמוצאי שלל רב. הם היו כשרים לקחת שלל מהעולם הגשמי ולהפוך אותו לסביבה שעם ישראל יכול לגור בה. להפוך את המקום מארץ כנען לארץ ישראל. והביטוי הוא כמוצאי שלל רב.

זו מציאה. מציאה זה דבר שאדם מקבל בהפתעה. שכר הוא תקבול שמגיע לאדם בערך וביחס לעבודה שהוא השקיע, אבל מציאה היא דבר שבא באופן לא צפוי, בלי קשר אם הייתה השקעה או לא. נכון, התפקיד שלנו הוא להתייגע, לעבוד, צריך להילחם כדי לכבוש ולקחת שלל, צריך להיות יגעתי, אבל התוצאה תהיה ומצאתי. מציאה, הרבה מעבר להשקעה ולהגיעה, כמוצא שלל רב, ובעזרת השם, על ידי העבודה שלנו לעשות דירה להשם בעולם הגשמי, נזכה בקרוב ממש למציאה הגדולה ביותר, מצאתי דוד עבדי, הגאולה על ידי משיח צדקנו, ואז הפסח יהיה כשר ושמח במלוא המידה. כשר באופן המושלם כמוצא שלל רב, ושמח באופן המושלם ושמחת עולם על ראשם.