גזרתו של רבה בראש השנה שחל בשבת

ראש השנה עומד לחול ביום השבת. במסכת ראש השנה אומרים חז״ל יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה. כשראש השנה חל ביום השבת, היו תוקעים בשופר רק בבית המקדש, אבל לא בשאר המקומות. והסיבה לכך היא משום גזירה דרבא. רבא, שהיה מגדולי המאורעי בבל, קבע שלא יתקעו בשופר מחוץ לבית המקדש. והסיבה לדבריו היא הכל חייבין בתקיעת שופר, ואין הכל בקיעין בתקיעת שופר, גזירה שמא יתלנו בידו, וילך אצל הבקיא ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים. אמנם צריכים לתקוע בשופר בראש השנה, אבל מחשש שמא יהודי ישכח על איסור טלטול 400 ברשות הרבים ביום השבת, קבע הרבה שלא יתקעו בשופר בראש השנה שחל בשבת.

ומסיימת הגמרא ואומרת, והיינו טעמא דלולב, והיינו טעמא דמגילה. בשל חשש זה של שכחה, רבה הוסיף וקבע שכמו כן אין ליטול את הלולב בשבת של חג הסוכות, וכן שלא לקרוא את המגילה כאשר פור ינחל ביום השבת. במילים אחרות, המצב המושלם הוא שיהודי לא יגיע לשכחה, ויקיים את כל המצוות כנדרש, כולל את המצוות שופר, לולב ומגילה. אך מחשש שמא יהודי יעמוד במצב רוחני ירוד, כך שייתכן ועלול לשכוח דינים מסוימים, גזר רבה שלא יקיימו את שלושת המצוות הללו כשמועדים אלו חלים ביום השבת. במכתבו לבנו, הרבי, כותב על כך רבי לוי יצחק דבר נפלא.

הוא מרחיב בנושא השכחה והזיכרון על פי קבלה, ומה הקשר שלהם במיוחד לשלושת המצוות האלו, והוא מוסיף וכותב והאומר שיש שכחה בהם הוא רבה שהוא סופי התיבות דה שופר לולב מגילה. סופי התיבות של שלושת המצוות הללו, כל מצווה, שופר, לולב, מגילה, יוצרות את המילה רבה.

לכאורה, משמעות דבריו של רבי לוי יצחקי, כאשר יהודי נמצא במצב של סוף תיבה, במובן של האות האחרונה, המיקום הנמוך ביותר של המילה, הוא עלול להגיע למצב של שכחה, והדבר נרמז בשמו של גוזר הגזירה רבה. לאידך, המצב הרצוי והנעלה הוא כאשר יהודי נמצא במצב של שלמות, כשהוא נמצא בראשי התיבות, באות הראשונה של המילה. כאשר יעקב אבינו חוזר מחרן לארץ ישראל אחרי עשרים שנות גלות בביתו של לבן, הוא מגיע בסופו של דבר אל העיר שכם. והתורה כותבת בפרשת וישלח, ויבוא יעקב שלם עיר שכם. למשמעות המילה שלם יש כמה מובנים. שלם בגופו, יעקב אבינו נרפא מהמכה שקיבל מהמלאך של עשיו, שלם בממונו, לא היה לו נזק כלכלי מהדורון שהוא שלח לעשיו, וכן גם שלם בתורתו.

למרות השנים הארוכות שלו בבית לבן, יעקב אבינו לא שכח תלמודו. ההגדרה של שלם, הביטוי למצב הנעלה של שלם בתורתו הוא שלא שכח תלמודו, שאין מצב של שכחה. שימו לב, המילה שלם, שהמובן שלה הוא שלא שכח תלמודו מצב רוחני נעלה, היא ראשי התיבות של שלושת המצוות הללו, שופר, לולב, מגילה.