ראש השנה: פסגה רוחנית לצד צרכים גשמיים

כשחז״ל מדברים על המיומנות של התקיעה בשופר, הם מגדירים אותה חוכמה ולא מלאכה. הלכתית, תקיעת שופר לא מוגדרת כמלאכה שאסורה בשבת, כי זו לא מלאכה, אלא זו חוכמה, זו מיומנות, זה סוג של אומנות. וחז״ל משווים זאת לרדיעת הפת, להוצאת לחם אפוי מתנור לורט, שגם הוצאת הלחם מהתנור זו לא מלאכה, אלא זה מוגדר כחוכמה. נדבר קצת על התוכן הפנימי של ההשוואה בין תקיעת שופר לאפי עצמה.

במכתב שרבי לוי יצחק כתב לרבה, לקראת ימי ראש השנה, הוא מורה לרבה לשמור על הבריאות שלו. ראה והשתדל לשמור את בריאותך, שתהיה חזק ובריא אולם. הוא כותב על הצורך שלאדם יהיה גוף בריא לשם עבודת השם, ומקשר את הצורך בבריאות גשמית עם התוכן של ראש השנה. על ראש השנה הנביא אומר, איכלו ממשמנים ושתו ממתקים, כי חדוות השם היא מעוז חן. ומלבד התוכן הפנימי של הדבר, האבא כותב לבן שאין מקרא יוצא מדי פשוטו, צריך לאכול ולשתות בראש השנה. אבל כמובן, איך ייתכן שהוא יעסוק רק בתוכן הגשמי, רבי לוי יצחק עובר להסביר את המהות הפנימית של הדברים.

משמנים, ממתקים זה שמן, זה מתוק. והוא כותב שהערך של שמן, 390 ושל מתוק 346 ויחד הם 936 שהמספר הזה הוא 13 פעמים 72 או בלשון שלו יג פעמים ע' ב'. המספר ע' ב' 72 זה התוכן של החסדים של הקדוש ברוך הוא ו-13 פעמים חסדים זה התוכן של יג מידות הרחמים המתגלים בראש השנה. ולכן הנביא כותב מה שמנים, ממתקים עם תוספת של מ' בתחילת כל מילה, כי בזה הוא מבטא את המקור של השמן ושל המתוק. הם נובעים ממקום מסוים, מהמקור הנעלה שלהם, בדומה למשמעות של ממעמקים קרתיך השם, שמדובר על מקום רוחני מאוד עמוק. כך גם משמנים וממתקים מדובר על המקור של השמן והמתוק, על השורש בי' ג' מידות הרחמים.

והוא כותב לרבן, הרי שהאכילה והשתייה כדבה היא בדברים טובים ומועילים לתורה ועבודה בתחילת השנה, אדרבה, הוא עניין גדול מאוד. והוא קורא לו, ולזאת אדרבה, אל תחמיר בחומרות וסייגים בזה, חזק כוחותיך ובריאותך, בכוונה כללית פשוטה לשם שמיים. רבי לוי יצחק ממשיך וכותב שם, שהפסוק אומר, תקעו בחודש שופר, והסיבה לכך היא כי חוק לישראל. וחז״ל אומרים שהמשמעות של חוק הוא אוכל. מזון גשמי. דהאי חוק לישנא דמזונהו. המובן של חוק הוא מזון. כך שהיום הנעלה של ראש השנה ותקיעת שופר קשור עם מזון ואוכל גשמי. ובהמשך לזה, רבי לוי יצחק מציין לציטוט שפתחנו איתו, שחזל אומרים שהמחנה המשותף של תקיעת שופר ושל רדיית הפת, ששניהם הם חוכמה ולא מלאכה. ומעצם העובדה שיש ביניהם תוכן משותף, משמע שהם קשורים זה לזה.

ומזה הוא מסיק שגם ביום הגדול של ראש השנה צריך לתת את הדעת על הפת והמזון, על הבריאות הגשמית. כשהריב דיבר על תוכן הדברים, הוא הדגיש את החיבור של הקצוות המנוגדים האלה. מצד אחד מדובר על השורש של יג מדות הרחמים, אור אלוקי נעלה מאוד, מקום כזה שמשתווה ל-"ממעמקים קראתיך ה'", שהזוהר כותב על זה, אומקה דקולה אומקה, העומק של כל העומקים. ויחד עם זאת, המקום המאוד מרומם הזה מתחבר עם משמנים ועם ממתקים, עם אכילה גשמית, אכילה של שומן ומתיקות. את החיבור של הניגודים האלה אנחנו מוצאים גם בשיוך של תקיעת שופר עם רדיעת הפת. התוכן הפנימי של תקיעת שופר הוא מאוד מרומם. בתורת החסידות מוסבר שתקיעת השופר מבטאת המשכה אלוקית מפנימיות התענוג כביכול של הבורא.

ויחד עם זאת, המקום הזה משוייך עם רדיעת הפת, עם אוכל גשמי של העולם החומרי שלנו. כי לאמיתו של דבר זה התוכן של ראש השנה. ביום הזה מודגשים שני הקצוות. מצד אחד זה יום של תמליכוני עליכם, עלינו לעורר אצל הקדוש ברוך הוא את הרצון למלוך על העולם. ומוסבר בתורת החסידות שכדי לעורר את הרצון הזה צריך להגיע עד לשורש העליון ביותר, עד לעצמותו של הקדוש ברוך הוא. ומצד שני, ראש השנה קשור עם הצרכים הגשמיים של עם ישראל. אין אדם נידון בראש השנה אלא לענייני העולם הזה, כי הגשמיות של היהודי קשורה עד עצמותו של הקדוש ברוך הוא. והדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר צריכות לרדת עד למקומות הגשמיים לצורך גשמי של יהודי פרטי שיהיה לו טוב במובן הכי גשמי.