ספירת העומר

התחלנו לספור בכל ערב את ספירת העומר. בנוסח הריבונות של עולם שאחרי ספירת העומר אנחנו אומרים, עתה צוויתנו לספור ספירת העומר כדי לטהרנו מקליפותינו ומתאימותנו. מה הכפילות של גם מקליפותינו וגם מטומאותינו. השורש של הקליפות ושל הטומאות הוא מהשבירה של עולם הטעו. עולם הטעו יש בו שבע מידות, או בלשון של תורת הקבלה, שבעה מלאכים, שבע מלכי תוהו.

שבעת המלאכים של תוהו הם מלכי אדום שמוזכרים בתורה, ואלה המלאכים אשר מלכו באדום לפני מלך מלך לבני ישראל. מלכי אדום הם רמזים על מלכי עולם התוהו, שקדם לעולם התיקון, לפני מלך מלך לבני ישראל. שבעת מלכי אדום מופיעים בתורה פעמיים, פעם אחת בתורה, בחמישה חומשי תורה בסוף פרשת וישלח, ופעם שנייה בכתובים, בתחילת ספר דברי הימים.

בכתבי האריז״ל מובא שפעמיים שבע מלכי אדום אלו, הם כנגד שתי רמות של המלכים של עולם הטעו, כפי שהם בשש המידות של עולם הטעו, וכפי שהם בספירת המלכות של עולם הטעו. האזכור שלהם בחומש, בתורה, הם המלכים שבשש המידות, והאזכור בכתובים, בספר דברי הימים, הוא כפי שהם בספירת המלכות של עולם הטעו.

האזכור הכפול שלהם, שאחד מהם הוא כנגד שש המידות של עולם התוהו, והשני כנגד ספירת המלכות, הוא גם השוני שיש בין שני פסוקים דומים בספר תהילים. בפרק י״ד בספר תהילים כותב דוד המלך ביחס לשלילה, ביחס לעולם התוהו, הכל שר יחדיו נאלחו. ובפרק נג בתהילים, שהפסוקים והביטויים שלו מאוד דומים לפרק י״ד, אבל עם כמה שינויים, שם הוא כותב כולו שג יחדיו נאלחו. שני הפרקים האלו מאוד דומים אחד לשני, אבל הם קצת שונים, יש ביניהם כמה הבדלים, כי שניהם עוסקים בעולם התוהו, אבל אחד מהם הוא כנגד המלאכים שבשש המידות של עולם התוהו, והשני הוא כנגד המלאכים שבספירת המלכות של עולם התוהו. רבי לוי יצחק מוסיף וכותב, שפעמיים שבעת המלאכים השליליים של עולם התוהו, מרומזים גם בחלום הכפול של פרעה, חלום שבע הפרות הרעות, וחלום שבע השיבולים הרעות, האחד כנגד שבע מלאכים שבשש אמידות, ואחד כנגד שבע מלאכים שבספירת המלכות.

השבירה של עולם התוהו, של שני סוגי המלאכים של תוהו, גרמה לשלילה כפולה, גם קליפות וגם תרומות, וזה התוכן של ספירת העומר, של בירור השלילה, התיקון של השבירה של עולם התוהו, ההתארות משני סוגי שלילה אלו. לכן אנחנו אומרים, בנוסח התפילה, עתה צוויתנו לספור ספירת העומר, כדי לתארנו, מקליפותינו ומתאימותינו, משני הסוגים, גם מקליפותינו וגם מטומותינו.

רבי לוי יצחק מוסיף וכותב שהרעיון הזה מרומז בציווי בתורה על ספירת העומר. בפרשת ראה, התורה כותבת, שבעה שבועות אספור לך, מאחל חרמש בקמה, תחל אספור שבעה שבועות. בפסוק הזה, התורה מצווה לספור ספירת העומר במשך שבעה שבועות, והמילה שבועות מופיעה בפסוק הזה פעמיים, וכשנראה איך המילים האלה כתובות בספר התורה, נבחין שהראשונה כתובה בכתיב חסר, ללא האות ו, והשנייה כתובה בכתיב מלא עם האות ו. מה תוכן הדברים?

האות ו, שהערך שלה הוא שש, מסמלת את שש המידות. האות ו גם כתובה בקו שיורד מלמעלה למטה, שגם זה מבטא את שש המידות, שזו תחת זו הם שפע שיורד מדרגה אחת לדרגה נמוכה יותר. ושש המידות הם מעבירים את השפע אל ספירת המלכות. ספירת המלכות מקבלת את השפע מהמידות.

שש המידות, שהם משפיעים לספירת המלכות, נמשלים לשמש, שהיא מאירה, וספירת המלכות, משולל הירח, שהוא מקבל את אור השמש. בשמש, אין שינויים, היא מאירה תמיד, במלוא העוצמה, ואילו הירח, הוא כל הזמן משתנה, לפעמים הוא מלא, ולפעמים הוא חסר. וזה התוכן של פעמיים המילה שבועות, שאחד מהם הוא מלא, והשני חסר. ספירת העומר מתארת אותנו, גם מקליפותינו, וגם מ-6 המידות של עולם התוהו, וגם מ-6 המידות של עולם התוהו, ו-4 מלכות שלה. התורה כותבת פעמיים שצריך לספור 7 שבועות, 1 כנגד ההתארות מ-6 המידות של עולם התוהו, 1 כנגד ההתארות מ-6 המידות של עולם התוהו, 1 כנגד ההתארות מ-5 מלכות שלה.

המילה שבועות, שכתובה בכתיב חסר, בלי האות ו, מסמלת את ההתארות מ-4 מלכות של עולם התוהו. היא כתובה בלי האות ו, בלי הערות שמסמלת את שש המידות, היא כתובה בכתיב חסר, כמו הירח, שהוא לא תמיד מלא, לפעמים הוא חסר, ואילו המילה שבועות, שבכתיב מלא, עם הערות ו, היא מסמלת את ההתארות משש המידות של עולמתו, משש המידות שמרומזות בערות ו, משש המידות שנמשוללות לשמש, שהיא תמיד מלאה.