ספירת העומר - השליחים החרשים

אנחנו עומדים בימי ספירת העומר. במסכת מנחות חז״ל מספרים על ניסיון למנוע את מצוות קצירת העומר וגם להפריע למצוות שתי הלחם וחג השבועות ועל שימוש שעשו אז עם שליחים חרשים. כשהמשנה כותבת על הדינים של קצירת העומר היא כותבת מצוות העומר להביא מן הקרוב. הטוב ביותר הוא להביא את העומר מהשדות שבאזור הסמוך לירושלים. אבל אם לא מצאו בשטחים שליד ירושלים אפשר להביא מן הרחוק.

וחז״ל מספרים על תקופה שבלית ברירה הביאו מן הרחוק ממקום רחוק מירושלים. בזמן היוונים, בתקופת מלחמת האחים בין אריסטובלוס והורקינוס, חז״ל אומרים היה שם זקן אחד שהיה מכיר חוכמה יוונית, אמר להם, כל זמן שעסוקים בעבודה, אין נמסרים בידכם. אריסטובלוס היה בתוך חומות ירושלים, בהורקנוס צר עליה מבחוץ. וכדי לעזור להורקנוס, אותו זקן העביר לו מסר שכל עוד העבודה בבית המקדש ממשיכה כרגיל, לא תצליח לכבוש את העיר. במילים אחרות, הוא הציע לו לשבש את סדר העבודה בבית המקדש.

בגלל המצור, היו משלשלים כל יום ארגז עם כסף מעל החומות לחיילים שבחוץ, הם היו לוקחים את הכסף ובתמורה מכניסים לשם כבש לעבודת המקדש. למחרת היום, במקום כבש, החיילים של הורקינוס הכניסו לשם בהמה שמכונה דבר אחר. וחז״ל מספרים, כיוון שהגיע לחצי חומה, נעץ רגליו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל 400 פרסה.

ובאותם ימים, כיוון שהחיילים השחיתו את כל הסביבה הקרובה של ירושלים, כך שלא היו שם שדות שעורים לקצירת העומר מן הקרוב, נאלצו לחפש שעורים לקצירת העומר וחיתים לשתי הלחם לחג השבועות, מן הרחוק ממקומות רחוקים. שעורים צמחו במקום שנקרא גגות צריפין, וחיתים במקום שנקרא אין סוחר. הבעיה הייתה שלא יכלו להעביר את המידע לירושלים בלי לעבור חקירה אצל החיילים שסובבים את החומה, לכן שלחו שליחים שהם בלשון חז״ל חירשים, שהמובן שלו אילמים, שלא יכולים לדבר, כך שלא יוכלו להוציא מהם כל מידע.

השליח האילם הגיע לירושלים והניח יד אחת על גג ויד שנייה על צריף, אבל לא הצליחו להבין מה הוא מרמז. וחזל אומרים שהגיע מרדכי, ורשי כותב שזה היה מרדכי היהודי המוכר לנו ממחשוורוש, והוא שאל האם יש מקום ששמו גגות צריפין או צריפין גגות, ובדקו ומצאו שאכן יש כזה מקום, והביאו משם סעורים לבית המקדש מן הרחוק. בהמשך הגיע שליח אילם והניח יד אחת על העין שלו ויד שנייה על סוחר, על חור בדלת שמכניסים לתוכו בריח כדי לנעול אותה. ושוב היו צריכים שמרדכי יגיע ויבין את הרמז והוא שאל האם יש מקום ששמו עין סוחר או סוחר עין והביאו אז חיתים לשתי הלחם מעין סוחר מן הרחוק.

לרבי לוי יצחק יש הסבר עמוק שמסביר את כל הפרטים שבסיפורים האלו. במסגרת הזו ניגע רק בכמה רעיונות קצרים שמובנים גם לאנשים כערכינו. הוא מסביר שהעומר והלחם מסמלים את המידות הוד ונצח שהם בקו הגבורה ובקו החסד. העומר, שהוא מידת ההוד, הוא בקו השמאל, קו הגבורות, ושתי הלחם שהם כנגד מידת הנצח הם בקו הימין, קו החסדים. את העומר היו קוצרים דווקא בלילה והוא היה נקצר בהמולה, כלשון חז״ל, עם הרבה עיסוק ורעש סביבו, כלילה מבטא גבורות וגם המולה מבטאת גבורות, ואילו הלחם מסמל חסדים.

וצריכה להיות המשכת שפע אלוקי מהספירות נצח ועוד אל ספירת המלכות, וההמשכה מנצח ועוד אל ספירת המלכות היא באמצעות ספירת היסוד. סדר הספירות הוא נצח, הוד, יסוד, מלכות. ספירת היסוד מוכנה בשם קרוב, על יסוד הפסוק טוב שכן, קרוב, כך שההמשכה מנצח ועוד אל מלכות הוא על ידי היסוד, זו הבאת עומר ושתי הלחם מן הקרוב.

אבל לפעמים ישנו זקן אחד, כלשון סיפור בחז״ל, שמפריע לסדר הראוי. הזקן הזה מסמל את היצר הרעה, המכונה בספר קהלת בתואר מלך זקן וכסילי. והזקן הזה עלול לפגוע ברגליים של הקדושה. כמו במאבק ההוא בין יעקב אבינו והמלאך של עשיו, בין צד הקדושה לצד הקליפה, המלאך נגע בכף ירך יעקב, פגע בו ברגליים. גם המלך זקן וכסיל עלול לפגוע ברגליים הרוחניות. בספירות נצח והוד, שמכונות בפתח אליהו בתואר נצח והוד טריין שוקין. נצח והוד הם השוקיים, מבחינת רגליים של צד הקדושה.

והדבר בא לידי ביטוי בסיפור של חז״ל שאותו זקן גרם לכך שבעל החיים הטמא הזה נעץ רגליו בחומה. הוא נעץ רגליים של טומאה בחומות ירושלים, בחומת הקדושה. וכתוצאה מהפגם הזה ברגליים של הקדושה, בספירות נצח ועוד, אי אפשר להביא מן הקרוב. אין שעורים וחיטים סביבות ירושלים, אי אפשר להמשיך שפע אלוקי מנצח ועוד לספירת המלכות.

במצב כזה, כשאי אפשר להביא מן הקרוב, ההמשכה הרוחנית צריכה להיות ממקום גבוה יותר, ממקום שאין בו פגם מבחינת הכתר. והדבר מרומז שהביאו שעורים ושתי הלחם מהמקומות גגות צריפין ואין סוחר. רבי לוי יצחק מעמיק בקשר שבין התוכן של שמות המקומות האלו לבין בחינת הכתר, אבל במסגרת הזו ניגע בקצרה בהמשך הדברים בביאור שלו.

הוא כותב שבחינת הכתר זו בחינה גבוהה מאוד שלא יכולה להתגלות על ידי דיבור, ולכן שלחו מהמקומות האלו שליחים שהם חרשים אילמים שאין להם יכולת דיבור, הם למעלה מהגבלה של דיבור בחינת פה, הם ממקום שהוא סייג לחוכמה שתיקה, סייג הוא גדר, דבר מקיף, והדבר מרמז על הכתר שהוא מקיף וסובב מעל לספירת החוכמה, והסייג, הכתר של ספירת החוכמה, הוא שתיקה.

באמצעות השליחים האילמים הייתה המשכה מן הרחוק מבחינת הכתר. רבי לוי יצחק כותב שהתוכן הפנימי של השליחות הזו באמצעות שליחים חרשים אילמים, מרומז גם בשליחים שיהושע בן נון שלח ליריחו. שם מסופר שהוא שלח שניים אנשים מרגלים חרש, שהתוכן הפנימי של חרש הוא לא רק במובן של שקט, אלא גם במובן של חרשים אילמים, שליחים שהם למעלה מבחינת הדיבור.

מי שהבין את הרמזים של אותם שליחים היה מרדכי היהודי מנס חג הפורים. כי פורים ומרדכי היהודי קשורים עם ספירת העומר ועם שתי הלחם שמביאים בזמן מתן תורה. חז״ל מספרים שהנס של פורים היה בזכות מצוות העומר. חז״ל מספרים שאחרי שהתפרסמה הגזרה של המן, מרדכי למד בשושן עם הילדים את דיני העומר, וזה היה ביום טז בניסן, ביום של הקרבת העומר. כך שמרדכי היהודי קשור עם מצוות העומר.

ונס הפורים קשור עם חג השבועות, עם זמן מתן תורה, כי הרי בזמן פורים עם ישראל קיבל על עצמו מחדש את התורה. על הפסוק במגילת אסתר, וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות, חז״ל מסבירים שעם ישראל קיבלו על עצמם את אשר החלו לעשות בזמן מתן תורה. כך שמרדכי היהודי קשור גם עם העומר וגם עם שתי הלחם, ולכן הוא זה שהבין את הרמזים של אותם שליחים אילמים חרשים.

ורבי לויצחה גם הוסיף לזה רמז ממגילת אסתר. מרדכי אומר לאסתר המלכה כי אם החרש תחרישי, כפל מילים של חרש, כנגד אותם שני שליחים חרשים.