חג הפסח - גבורות ממותקות

חג הפסח הוא חג של חסדים, אבל יש בו הרבה רמזים שמשיכים אותו עם גבורות, עם יצחק אבינו. התוכן של חג הפסח הוא שילוב של גם גבורות וגם חסדים. הוא גבורות ממותקות. שלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות, הם כנגד שלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב. כך שפסח הוא כנגד אברהם אבינו מידת החסד.

הדבר בא לידי ביטוי בכך שכאשר המלאכים הגיעו לבקר את אברהם אבינו, התורה מספרת שהוא אמר לשרה לושי ועשי עוגות. בחזל אומרים שאלה היו עוגות מצות, כי הם הגיעו אליו בחג הפסח. אבל למרות שהתוכן של פסח הוא חסדים, יש בו הרבה פרטים שמבטאים גבורות. והדבר העיקרי שהיה בו יציאת מצרים, שזה היה על ידי בחינה של גבורות.

על הפסוק בספר דברי הימים, לך השם הגדולה והגבורה והתפארת והנצח והעוד, אומרים חז״ל במסכת ברכות, הגדולה זה מעשה בראשית, והגבורה זו יציאת מצרים. כך שיציאת מצרים, חג הפסח, קשור עם גבורה. יצחק אבינו, שהוא מבחינת מידת הגבורה, נולד בחג הפסח. גם הברכות שיצחק אבינו העניק לבן שלו, ליעקב אבינו, ויתן לך אלוקים מטל השמיים זה היה בחג הפסח. כמו שמופיע בספר פרקי דרבי אליעזר שהוא בירך מטל השמיים כיוון שאז אוצרות טל נפתחים. בזמן הזה הוא חג הפסח כשמתחילים לומר בתפילה מוריד הטל.

לפני שיצחק אבינו העניק ליעקב את הברכות רבקה הכינה ושלחה עם יעקב שני גדיי עזים. וחזל אומרים ששניהם הם כנגד קורבן פסח וקורבן חגיגה. כך שכל הסיפור של הברכות שירי יצחק אבינו, קשור עם חג הפסח. רבי לוי יצחק מרחיב וכותב, שהתורה מספרת, שרבקה שלחה עם יעקב, גם את הלחם אשר עשת, ומסופר שיעקב הביא ליצחק יין, וייאבֵוְֵֵֵֶֶ֥, וְיְיְ ְיְְ״, עֲיְְ״, לְיְְְְֶ֥, לְיְְְֵ֥, וישת.

והוא כותב שהלחם אשר עשת מרמז על המצות, וויהווה לו יין זה כנגד ארבע כוסות של יין. כך שכל הסיפור של הברכות מתמקד בתכנים של פסח שהיה אצל יצחק אבינו שהוא מבחינת גבורות. ובכלל גדיי עיזים מרמזים על גבורות בשונה מכבשים שהם מרמזים על חסדים. רבי לוי יצחק מוסיף שמצה היא גם מלשון מצה ומריבה, במובן שלעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, כפי שחז״ל אומרים במסכת ברכות.

והירגיז, המריבה, זה גם תוכן של גבורות. אגב, במקום אחר, רבליו יצחק כותב שרוגז זו אותה גימטריה של גבורה, 216. וזו גם הגימטריה של המילים היי לחמאניא, שגם הם 216. כך שהתוכן של מצה היא גבורות. ובין שלושת המצות המצה העיקרית היא המצה האמצעית. זו המצה שאנחנו עושים איתה את היחץ, על החלק הקטן שלה אנחנו מברכים על אכילת מצה, ואת החלק הגדול של השומרים לאפיקומן, והמצה האמצעית היא כנגד לוי, שהתוכן של הלוויים הוא גבורות.

וכמו שהמצות הן גבורות, גם היין הוא גבורות. אנחנו שותים בליל הסדר ארבע כוסות, והגימטריה של כוס היא 86, בדיוק כמו הגימטריה של שם אלוקים 86. והשם הזה הוא השם של מידת הגבורה. ובליל הסדר מקפידים לשתות דווקא יין בצבע אדום, שצבע אדום גם הוא מרמז על הגבורות.

וחוץ מכל מה שדובר עד עכשיו, שהכל מרמז על גבורות, עיקר ליל הסדר הוא כפי שמוזכר בהגדה, כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן פסח, מצה ומרור. פסח, קורבן הפסח, מצה, מצוות אכילת מצה, ומרור הם העיקר של ליל הסדר, ושלושתם שייכים לגבורות.

על הקשר של מצה עם גבורות דיברנו ברחבה. פסח, קורבן פסח גם הוא שייך לגבורות. את קורבן הפסח צריך לאכול צלי אש, שהתוכן של אש הוא גבורות, אסור לבשל אותו עם מים, שמים מסמלים חסדים, אלא דווקא צלי אש. וחזל קבעו שהשפוד של אסץ, שאיתו צולעים את הפסח הוא מעץ רימון, והתוכן בקבלה של רימון הוא בקו השמאל, קו הגבורות. והמרור כמובן שהוא מסמל גבורות, מרירות וגבורות. יתרה מזו, המשנת במסכת פסחים מונה חמישה מיני מרור, כי על פי קבלה יש חמש גבורות. כך שהדברים העיקריים של ליל הסדר, גם פסח, גם מצה וגם מרור, כולם מסמלים גבורות.

ורבי לוי יצחק כותב שהמילים פסח, מצה ומרור הם בגימטריה 729. פסח, 148, מצה, 135, מרור, 446, יחד הם 729, וזו גם הגימטריה של השם קרא שטן מתפילת אנא בכוח, שגם השם הזה הוא 729. השם הזה, קרא שטן, הוא השם השני בתפילת אנא בכוח, והוא שם של מידת הגבורה. כך שהתוכן של קורבן הפסח, המצה, המרור וכוסות היין, כולם מרמזים על גבורות על הבחינה של יצחק אבינו. רבי ליבצחק מוסיף וכותב שראשי התיבות של פסח, מצה, מרו, כוסות, האותיות הראשונות שלהם, פ, מ, מ, כ, הן בגימטריה 180, בדיוק כמו מספר שנות החיים של יצחק אבינו שנולד בפסח, יצחק אבינו חי 180 שנה.

מסכם רבי ליבצחק וכותב שאומנם כל הפרטים האלו הם בחינת גבורות, אבל פסח הוא, כפי שהוזכר בתחילת הדברים, הוא חסדים. או אם נצטט את המילים שלו, אך הן גבורות ממותקות שנמתקו בחסדים, זהו שיום טוב דה פסח הוא בחינת חסד.