לקראת ראש השנה - אברהם אבינו והתקיעות

בתחילת מסערת סנהדרין, הגמרא מביאה שבעה ביטויים שנאמרו על ידי אנשים שונים, והיא מציינת מה המקור התורני של כל אחד מהם. ובביאורים של רבי לוי יצחוק, הוא כותב על הקשר של אחד הביטויים האלו עם התקיעות של ראש השנה. הציטוט הראשון שהגמרא מביאה באותו סבייה הוא ההוא דאהוה קאמר ואזיל היה מי שהיה אומר טובי דשמה ואדיש חלפוה בשתמע. אשרי האדם, טוב לו לאדם ששומע שמבזים אותו והוא שותק, הוא לא מתייחס לזה. הוא אדיש במובן של דש, הוא כאילו מורגל בזה ולכן הוא לא מגיב לביזיון. כי על ידי השתיקה שלו חלפוה בשתמע. הוא נפטר ממאה הצרות שיכלו לבוא עליו אם הוא היה מגיב ובא לידי מריבה.

והגמרא כותבת שהמקור התורני לביטוי הזה הוא בפסוק פותר מים ראשית מדון. והגמרא דורשת את המילה ראשית מדון במשמעות של ריש מאה דיני, ראש של מאה דינים. מי שפותר במובן של מתחיל, פותח, כמו שהבן הבכור נקרא פטר רחם, מי שפותח במריבה מביא על עצמו ראשית מדון, ראש של מאה דינים. וכך הגמרא מביאה שבעה ביטויים שונים, והיא כותבת מה המקור התורני של כל אחד מהם, ולרבי לוי יצחק יש ביאור ארוך על כל הסוגיה הזו בגמרא, ובמסגרת הזו ניגע בחלק מתוך ההסבר שלו על הקטע הראשון שבגמרא.

הוא כותב שהתוכן של זה ששותק ולא מגיב, העובדה שהוא לא נגרר למריבה, זו תנועה של מידת החסד. המידה של אברהם אבינו, כמו שהפסוק במלכה כותב, חסד לאברהם. לכן הגמרא פותחת וכותבת, טובי דשמה ואדיש, טוב לו למי ששומע ומתייחס לדברים כאילו הוא מורגל בהם, כאילו הוא דש אותם בעקביו.

טובי זה מלשון טוב, והתוכן של טוב הוא חסד. והקשר בין טובי דשמא ואדיש לבין אברהם אבינו בא לידי ביטוי גם בכך שאדיש הוא במובן של דש בעקב. הוא כאילו דורך על זה עם עקב הרגל בלי לשים לב. והדבר מרמז על אברהם אבינו שבמשך עקב שנה, 172 שנה, מאז שהוא היה ילד בן שלוש ועד היום האחרון שלו הוא עבד את הקדוש ברוך הוא. כמו שהתורה כותבת על אברהם אבינו, עקב אשר שמע אברהם בקולי. אברהם אבינו שמע בקולו של הקדוש ברוך הוא עקב 172 שנה. כך שגם מצד טובי, טוב וחסד, וגם מצד ואדיש, כאילו דש בעקב, הדבר מרמז על מידת החסד של אברהם אבינו, והשתיקה הזו מצילה את האדם ממאה צרות בשתמע.

ומהנקודה הזו, רבי לוי יצחק מסביר בהרחבה את העובדה שאברהם אבינו, על ידי העבודה שלו במידת החסד, הוא המתיק את הדינים והגבורות. ובין הדברים הוא מביא מכתבי הריזל שישנם מאה דינים, בדומה לביטוי כאן בגמרא, בשתמע מאה צרות. ואברהם אבינו, מידת החסד, הוא זה שממתיק אותם, והדבר מרומז במילה עקב, שכאמור יש לה שייכות לאברהם אבינו. באמצע המילה עקב מופיעה האות ק, שהערך שלה הוא 100, והיא מרמזת על 100 דינים, ומשני הצדדים שלה עומדות האותיות ע' וב' שהערך שלהם הוא 72, שזה גם הגימטריה של המילה חסד, שמידת החסד היא הבחינה של אברהם אבינו, כי אברהם אבינו, חסד, ע'-ב' מנתיק את 100 הדינים, עקב אשר שמע אברהם בקולי, החסד שלו, האותיות ע'-ב' מנתיק את האות ק, את 100 הדינים, רבי לוי יצחק הולך ומרחיב בהסבר שלו, ובסוף הדברים הוא חוזר לדברי הגמרא, לפסוק פוטר מים מראשית מדון, והגמרא כותבת שראשית מדון זה ריש מאה דינא, והשתיקה מצילה מאותם מאה דינים.

הוא מסביר שמים שהם שפע שיורד ממקום גבוה למקום נמוך, זה כנגד מידת החסד, המידה של אברהם אבינו שהיא השפעה מהגבוה לזה שנמוך ממנו, והמים הם כנגד אברהם אבינו, כמו שאנחנו אומרים בתפילה, זכור אב נמשך אחריך כמים. והחסד, אברהם אבינו, מציל מאותו ראשית מדון, מאותם ריש מאה דינא, ממאה הדינים.

והוא מוסיף וכותב רמז שהקשר של אברהם עם ההמתקה של מאה הדינים האלו, מרומז בכך שהאותיות של השם אברהם הם גם האותיות של בר מאה. או אם אצטט את הלשון של רבי לוי יצחק, ונרמז זה בשמו אברהם שהוא תיבות בר מאה להורות שהמתיק עמי הדינא. אולי הוא מתכוון לומר שאברהם אבינו בר במובן של מברר, מנקה, כך שהוא ממתיק את אותם מאה דינים. אברהם הוא בר מאה, מברר וממתיק את המאה.

ורבי לוי יצחק כותב שהרעיון הזה גם מרומז בפסוק ממילל לאברהם. המילה מילל היא בגבעת ריאה מאה, והמובן של מילל הוא גם מלשון ממולל, מפורר. כמו שהוא מסביר במקום אחר את הפסוק בתהילים מי ימלל גבורות השם שצריך למולל את הגבורות, לפורר ולהמתיק אותן. כך גם הפסוק מי מילל לאברהם, אברהם אבינו מילל, ממולל וממתיק את מילל, את מאה הגבורות שהן בגימטרייה מילל.

אחרי שהוא מסיים את ההסבר הזה, רבי לוי יצחק כותב שהרעיון הזה מרמז גם על שמיעת קול השופר. הגמרא כותבת שאותו אדם שמה ואדיש, הוא שומע, הדגש הוא על השמיעה. והמצווה בראש השנה היא שמיעת קול השופר. כמו שאנחנו אומרים בנוסח הברכה, אשר קדישנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר. ובראש השנה אנחנו שומעים מאה קולות. על ידי שמיעת מאה הקולות של השופר, על ידי הטוב ודשמה, טוב ואשרי לשומע, ממתיקים את מאה הגבורות, חלפוה בשתמה, כמו לשון הגמרא. 100 הקולות של השופר ממתיקות את 100 הדינים.

וההמתקה של 100 הקולות של השופר מרומזות גם בפסוק שהוזכר קודם, ממילל לאברהם, במילה מילל, שכפי שהוזכר קודם, מילל בגימטריה 100, כנגד 100 הקולות, אבל מעבר לסך הכללי, גם האותיות של המילה מילל, הפרטים של המילה, האותיות מ' ל' ל' מרמזות על הפרטים של קולות השופר.

ורבי לוי יצחק כותב שני הסברים בזה, שני רמזים. הרמז הראשון הוא כזה. סדר התקיעות הוא שכל קטע וקטע של התקיעות נפתח עם תקיעה, אחריו באים שברים או תרועה או שניהם יחד, ואחריהם מסיימים שוב עם תקיעה. האות מ' של מילל היא כנגד מ' 40 הקולות של השברים והתרועות. במהלך התפילות של יום ראש השנה אנחנו שומעים 40 קולות של שברים ותרועה. ואילו פעמיים האות ל', ל'1 היא כנגד ל', 30 הקולות של התקיות שתוקעים לפני השברים והתרועה, והלמ' השנייה היא כנגד 30 הקולות של התקיות שתוקעים אחרי השברים והתרועה. מ״ל, מ״ל, ל״ל, ל״ת, ל״ת, מ״ש, שברים ותרועה, ועוד ל״ת, תקיות.

זה הרמז הראשון. והרמז השני הוא, מהלך התקיות מורכב משלושה מקטעים, מקטע של 4 קולות, תש״ר, תש״ר, תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה, תש״ר, מקטע של שלושה קולות, תש״״ת, תש״״ת, תש״״ת, ש״וֵרים, ת׳ִּיָה, ועוד מקטע של שלושה קולות, תַַּ״ת, תְְְּּ״יְה, תְְְּ״ַ״ַוְֳיְ״ְה, תקיה. במהלך התפילה של ראש השנה אנחנו תוקעים 10 פעמים את כל המקטעים האלה.

אחרי קריאת התורה אנחנו תוקעים 3 פעמים תש׳׳ר, תש׳׳ת, תר׳ת, לאורך תפילת 18- עוד 3 פעמים, בחזרה תש׳׳׳ת, עוד 3 פעמים, ובסוף מוסף, באמצע הקדיש, עוד פעם אחת. סך הכל 10 פעמים. במילים אחרות, במהלך התפילה אנחנו תוקעים 10 פעמים תש׳׳ר, 10 פעמים תש׳׳ת, ו-10 פעמים ת׳׳ר.

עשרה פעמים, ארבעה קולות של תש״׳׳, יחד הם 40 קולות, וזה כנגד האות מ. של מילל. עשר פעמים, שלוש הקולות של תש׳׳, יחד הם 30 קולות, וזה כנגד הל׳ הראשונה של מילל. ועשר פעמים, שלוש הקולות של ת׳׳, וגם הם 30 קולות, וזה כנגד הל׳ השנייה של מילל. על ידי שמיעת 100 קולות השופר, מילל קולות, מילל לאברהם, ממוללים וממתיקים את אותם 100 דינים, חלפוה בשתה מאה.