המלאכה ואפר הפרה והמים החיים

בשבת הקרובה נקרא קריאה נוספת, הקריאה לטהרה שעל ידי אפר הפרה האדומה. נעסוק בראיון קצר בנושא הזה. חז״ל קובעים שהמלאכה פוסלת את אפר הפרה או את המים. אם תוך כדי העיסוק בהכנת האפר והמים, כל עוד שלא הניחו את אפר הפרה על המים החיים וסיימו את ההכנה שלהם, עשו מלאכה שלא קשורה ישירות לפרה האדומה, המלאכה פוסלת את האפר או את המים.

רב אלי יצחק מסביר מה התוכן הפנימי של הדין הזה, למה המלאכה פוסלת אותם. רב אלי יצחק מרחיב בעניין ומביא כמה הסברים על פי הקבלה, ניגע כאן באחד ההסברים שלו. השורש של טומאת מת, שהפרה האדומה מתארת ממנה, הוא מהשבירה שהייתה בשבע המלאכים של תוהו. בסוף פרשת וישלח התורה מספרת על מלכי אדום שמלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל, כשאמורוון פנימי של הפסוקים האלו הוא שבעת המלאכים של תוהו, שקדמו למלאכים של עולם התיקון, ועל כל אותם שבעת מלאכים, על כל אותם מלאכים, שבסוף פרשת ויישלח, התורה כותבת את הביטוי, וייאמוץ, שמסמלת את המיתה, השבירה, של עולם התוהו, והמיתה של אותם מלאכים, של אותם שבע מידות של תוהו, היא השורש של טומאת מת, והתיקון של אותם מלאכים, הבררור של הנצצות של שבע מידות של תוהו, תוהו נקראת בשם מלאכה כמו המלאכות של ששת ימי החול.

המלאכה הזו היא הבירור של אותם מלאכים, הבירור של הניצצות של תוהו. אבל לעומת אותן שבע מידות, עפר הפרה האדומה והמים החיים הם מסמלים את הספירות הנעלות יותר, את הספירות חוכמה ובינה. כשחז״ל מדברים על הרעיון של פרה אדומה שמטהרת מהטומאה, הם משתמשים במשל ואומרים תבוא אם ותקנח. הפרה ההיא האימא צריכה לקנח את הפגם שנוצר ‫חטא העגל, שהעגל הוא הבן של הפרה. ‫הפרה מכונה בשם אם, אמא, ‫ובתורת הקבלה, ‫השם אמא הוא תיאור של ספירת הבינה, ‫כך שפרה אדומה, ‫אפר הפרה, מקביל לספירת הבינה, ‫והמים החיים, הן כנגד ספירת החכמה, ‫ובכוחם של החכמה והבינה, ‫של הספירות הנעלות, ‫שלא נפלו בשבירה של עולם מהתהו, ‫לתאר את הטומה שנוצרה ‫מהשבירה והנפילה של עולם ה'תהו' שיגיוץ ה'י fake אבל בשבת ויום טוב, בספירת החוכמה והבינה, כשעוסקים בהכנת האפר והמים, אין מקום למלאכה, ולכן המלאכה פוסלת אותם.

רבי לוי יצחק מוסיף ומרחיב שלפרה האדומה יש הרבה דברים מקבילים לעבודת יום הכיפורים. הכהן ששורף את הפרה האדומה חזר לאומרים שהיו מפרישים אותו שבעה ימים לפני כן, בדומה לכהן גדול שהיו מפרישים אותו שבעה ימים לפני יום הכיפורים. אחרי השחיטה של הפרה, הכהן היה מזה מהדם שלה, שבע פעמים לכיוון קודש-הקודשים, בדומה להזעת הדמים בקודש-הקודשים, בעבודת הכהן גדול ביום הכיפורים.

גם הכהן הגדול, וגם הכהן ששורף את הפרה, היו לבושים לבגדי לבן בעת העבודה שלהם, וכך יש עוד כמה דימויים, והשוואות, בין העיסוק בפרה אדומה ליום הכיפורים. כמו שיום הכיפורים אסור בעשיית מלאכה, כך גם כשהכהן עוסק עם האפר והמים של הפרה אדומה, אסור לו לעשות עוד מלאכה, והמלאכה פוסלת אותם.