הנשמות והמלאכים

השבת הקרובה הזו, שבת מברכים חודש אלול. החודש של אני לדודי ודודי לי, חודש התשובה. לרבי לוי יצחק יש ביאורים על איגרת התשובה של אדמו״ר הזקן בספר התניא, ובמהלך השנים הרבי הסביר בהרחבה את הביאורים של אבא שלו. בשיעורים הקרובים ננסה לגעת קצת ממש על קצה המזלג בחלק מאותם הסבר.

בפרק ד' של איגרת התשובה, אדמור הזקן מסביר את המעלה הגבוהה של הנשמה של היהודי, אפילו מעל למעלה של המלאכים. המקור של הנשמה הוא מפנימיות השפע של הקדוש ברוך הוא, ואילו המלאכים הם מבחינת החיצוניות, כביכול. או במילים אחרות, המקור של הנשמה הוא משם י'ו'ו, כמו שהתורה כותבת, כי חלק הווי עמו. עם ישראל עם כביכול חלק משם י'ו'ו, ואילו המקור של המלאכים הוא משם אלוקים, ששם אלוקים הוגדר כחיצוניות לעומת שם י' כו'. במהלך ההסבר שם, כשהדמור רזקן כותב על הקשר שבין המלאכים לשם אלוקים, הוא מצטט כראייה שלושה פסוקים, ולכן יקראו המלאכים בשם אלוקים, ב'כתוב' וכמו' שכתוב' כי ה' אלוקיכם, אלוקי האלוקים, הודו לאלוקי האלוקים, ויבואו בני האלוקים להתייצר.

הפסוק הראשון אומר, הקדוש ברוך הוא, ה' אלוקיכם, מכונה בתואר אלוקי האלוקים, האלוקים של המלאכים. והפסוק השני אומר שצריך להודות לה' הודו לאלוקי האלוקים, להודות לה' שהוא האלוקים של המלאכים. וגם הפסוק השלישי מדבר על המלאכים שמכונים בתואר אלוקים, הם מתוארים בפסוק בתואר בני האלוקים. בהערות שלו על הזוהר, רבי לוי יצחק כותב למה אדמור הזקן מציין לשלושה פסוקים. הוא מסביר שיש שלוש בחינות של מלאכים, שרפים, חיות ואופנים, ובפנימיות התורה מוסבר ששלושת סוגי המלאכים האלו, כל אחד מהם, נמצא בעולם רוחני שונה. בעולם הבריאה עומדים השרפים, בעולם היצירה עומדים החיות, ובעולם העשייה האופנים". והוא ממשיך וכותב שכיוון שאדמור הזה כן מסביר שם בתניא שהשורש של הנשמות הוא פנימיות האלוקות ושל המלכים הוא חיצוניות האלוקות, השורש של הנשמות הוא ויפח באפיו, כמו נפיחת רוח שבאה מהתוך הפנימי, ואילו השורש של המלכים הוא רק מהדיבור, שהדיבור, האותיות, הוא חיצוני ביחס לרוח הפנימית.

לכן, כמו שלאותיות יש שלוש רמות, כך גם יש שלוש רמות כלליות של מלאכים. יש אותיות של מחשבה, האדם חושב באמצעות אותיות, יש אותיות של דיבור, שאדם מדבר באמצעותן, ויש אותיות שהן בעולם המעשה. אותיות המחשבה מקבילות לעולם הבריאה, אותיות הדיבור מקבילות לעולם היצירה, ואותיות המעשה מקבילות לו לעולם העשייה.

וכיוון שיש שלוש ערמות של מלאכים, בשלושה עולמות, בשלושה אופנים של אותיות, ולכן הדמור הזה כאן מצטט שלושה פסוקים, כל פסוק כנגד בחינה אחרת של מלאכים. עד כאן תמצית ההערה של רבי לוי יצחק. בלקוטי שיחות, ישנה שיחה מיוחדת של הרב, שעוסקת בעיירה הזו של אבא שלו. ניגע ברעיון קצר מתוך ההסבר של הרב.

רבי לוי יצחק הסביר, ששלושת הפסוקים שמובאים בטניה, הם כנגד שלוש בחינות של אותיות, האותיות של המחשבה, מלבד המציאות שלהן כמחשבה, האותיות האלו הן גם המקור של אותיות הדיבור, והן גם המקור של האותיות של עולם המעשה. אדם מדבר מה שהוא חושב, אדם כותב במעשה את מה שהוא חושב, כך שהאותיות של המחשבה כוללות בתוכן שלוש רמות, גם את המחשבה, גם את הדיבור, וגם את המעשה. אותיות הדיבור, הן כוללות רק שתי רמות, את הדיבור ואת המעשה, ואילו באותיות של המעשה יש רק את העשייה. נחזור לפסוקים שהדמור הזה כן מצטט בתליא. נתבונן רגע מה כתוב בכל פסוק ובאיזה סדר הדמור הזה כן כתב אותם. הוזכר שהמלאכים נקראים בלכינוי אלוקים, והם בסדר יורד, עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה, מחשבה, דיבור ומעשה.

כעת נתבונן בפסוקים. הפסוק הראשון מזכיר בתוכו שלוש פעמים את המילה אלוקים, כי השם אלוקיכם, אלוקי האלוקים. הפסוק הזה הוא כנגד אותיות המחשבה, שכוללים בתוכם שלוש רמות, גם מחשבה, גם דיבור, גם מעשה, שלוש רמות של מלאכים, לכן מופיעים בו שלוש פעמים מהתואר אלוקים. בפסוק השני, ה' אלוקים מוזכר פעמיים, הודו לאלוקי האלוקים, כי הוא כנגד אותיות הדיבור, שכוללים בתוכם רק את הדיבור ואת המעשה. ובפסוק השלישי, ה' אלוקים מוזכר רק פעם אחת, ויבואו בני האלוקים להתייצב, כי הוא כנגד עולם העשייה, הוא רק כנגד המעשה.