ח״י אלול ופרשת כי תבא

בפרשת כי תבוא התורה כותבת, הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך. מובא על כך בזוהר-לה, פרשת חוקת, שמי שעוסק ומשתדל בתורה, כאילו עומד בכל יום על הר סיני ומקבל את התורה, כאילו קיים כל יומה על טורה דה סיני וכבל אורייתא. וזה מה שאומר הכתוב, היום הזה נהיית לעם. רבי לוי יצחק מסביר שמי שעוסק בתורה, לומד תורה בעיון, זו עבודת השם עם השכל, עם המוחין. ולימוד התורה צריך להיות באופן של בכל יום יהיו ביניך כחדשים, כאילו היום הוא עומד על הר סיני ומקבל את התורה מחדש. כך שלימוד התורה בעיון זו המשכה המחודשת כל יום של בחינת המוחין אל המידות. והדבר גם מרומז במילים היום הזה.

הערך המספרי של המילים היום הזה הוא שבעים ושמונה. היום שישים ואחד, הזה שבע עשרה, יחד הם שבעים ושמונה. וזו גם הגימטריה של שלוש פעמים שם י' כו' ק', שלוש פעמים עשרים ושש זה שבעים ושמונה, שהם כנגד שלושת המוחים חוכמה, בינה ודעת. כי על ידי הלימוד והעיון השכלי בתורה ממשיכים את שלושת המוחים בגדלות בכל יום מחדש. בהקשר לזה הרבי דיבר על כך שהפסוק היום הזה נהיית לעם מופיע בפרשת כי תבוא, הפרשה שקוראים בשבועו של חי ילול, יום ההולדת של הבל שם טוב ויאדמור הזקן, כך שיש קשר בין תוכן הפסוק לבין הבל שם טוב ויאדמור הזקן. הטכן של נייית לעם, עִם של הקב'-ברכו, זה החיבור הפנימי של כל יהודי עם הקב'-ברכו, וזו הייתה עבודה של הבל שם טוב, לגלות את הנקודה הפנימית שב'נות-השאר, לְהְיְוָּה, יהודי ולהעיר את החיבור של כל יהודי עם הקב'-ה.

בתחילת הדרך הוא היה הולך מעיירה לעיירה, ומשתדל שיהודים יברכו את ה'. יגידו, ברוך ה', תודה ר'. ובהמשך, ההתגלות של תורת החסידות, שמגלה את החיבור של כל יהודי עם הקב'-ה, וזה התוכן של ני-הייתת לעם, והתוכן של היום הזה, כמו שרבי לוי יצחק כותב, זה כנגד שלוש פעמים, ש׳.י.ו.ְ, כנגד שלושת המחים, חכמה, בינה ודת, זה התוכן של אדמור הזקן, מייסד תורת חסידות חב״ד, עבודת השם באמצעות שלושת המוחין, חכמה, בינה ודת. הרבי המשיך ואמר שהקשר של היום הזה נהיית לעם עם יום חי אלול הוא הרבה יותר פנימי.

אבא שלו כותב שהתוכן של הפסוק היום הזה בנוגע ללימוד התורה, הוא שצריך ולעסוק ולעיין בתורה באופן של כל יום יהיו ביניך כחדשים, כאילו היום הוא עומד על הר סיני ומקבל את התורה. והדרך להפנים את התובנה הזו היא על ידי ההתבוננות בתורת הבעל שם טוב, שהדמור הזה כן מצטט אותה בספר התניא, ההסבר על הפסוק, לעולם השם דברך ניצב השמיים. שהדיבור של הקדוש ברוך הוא, יהי רקיע, המילים האלו ניצבות ועומדות ומחיות את הרקיע בכל רגע ורגע. ואם האותיות האלו, יהי רקיע, היו מסתלקות ולא מהוות את הרקיע בכל רגע מחדש, היו כל השמיים אין ואפס. והרעיון הזה הוא לא רק ביחס לרקיע, אלא כך זה על כל פרט בבריאה.

הבריאה כולה מתחדשת בכל רגע מחדש על ידי הדיבור של הקדוש ברוך הוא. כך שרק על ידי ההתבוננות ברעיון הזה אפשר להגיע לתודעה של היום הזה, שיהודי עומד היום על הר סיני ומקבל את התורה בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.