הזכות והחובה ללמוד את

לחיים שלוחים, לחיים חברים. להיות בחוב-רוב, הלציון של אבא של רבי, הלציון של רבי לוי יצחק, זה להיות חלק ממצוות כיבוד אב של רבי. אין לנו שום הבנה בקשר של רבי עם ההורים שלו, אין לנו שום הבנה ביחס של רבי לאבא שלו, יש לנו בזה קצת ידיעת המציאות, אבל שום דבר מידיעת המהות. במהות של העניין, אין לנו שום הבנה, אבל המציאות היא, היא שבעלייה לציון של רבי לוי יצחק ביום ההילולה שלו, יש את הזכות להיות חלק ממצוות כיבוד אב של הרבי.

הנושא שלשמו מתכנסים כעת הוא התורה של רבי לוי יצחק, וגם ביחס לתורה שלו אין לנו שום השערה והבנה. הפסוק אומר, ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים. הרוחב של התורה רחב יותר מהרוחב של הים. את הים, למרות הקושי שבדבר, אפשר עוד איכשהו למדוד, אבל התורה רחבה מני ים. היא רחבה עוד יותר מהים. אבל זה הכל ביחס לרוחב של הים, כי זה דבר שגלוי לעין שלנו.

אבל עיקר הגדלות של הים היא לא ברוחב שלו, אלא בעומק שלו. ואת העומק של הים אי אפשר בכלל לשער. בפרקי דרב אלעוזר מובא, כל השיעורים לא נאמרו אלא על שאר ימים, אבל ים אוקיינוס, בוראו יודע מידתו. רק הקדוש ברוך הוא עצמו, הבורא, יודע מה מידת העומק של הים.

בהשאלה אפשר לומר את הדברים גם על התורה של אבא של הרבי, התורה של רבי לוי יצחק. היא לא רק רחבה מני ים. כשלומדים את התורה שלו רואים עד כמה הרוחב שלה הוא לא נתפס. איך ביאור בנושא מסוים קשור עם נושא אחר והוא מבאר רעיון נוסף ברוחב שהולך ומתרחב בלי סוף.

אבל עיקר המהות שלה היא העומק. עומק שאין לנו אף כלי מדידה עבורו ורק בוראו יודע מידתו. בהתוועדות של שבס פרשזבוי, תו של ג', הרבי ביאר נקודה מהתורה של אבא שלו, והרבי אמר בשיחה, ואני אחזור על הדברים בלשון הקודש, כפי שהתבהר לקמן, מה שאפשר לומר בזה בדרך אפשר. והרבי מסביר למה הוא אומר שההסבר הוא בדרך אפשר. הרבי אומר ככה כי לומר בוודאות זאת אי אפשר לומר, כיוון שהרי אין ערוך ההבנה של אבא ביחס להבנה שלי, אבל על כל פנים בדרך אפשר את זה אפשר לבאר.

ואם ככה הרבה מתבטא על ההבנה שלו ביחס לתורה של אבא שלו, אז מי הוא זה ואיזה הוא אשר ערב ליבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף, כמו שאדמו״ר הזקן כותב בפרק מ״ד של ספר התניא, איפה אנחנו ואיפה התורה של אבא שלו. אבל כיוון שזה הרצון של הרבה, והרבה רוצה שילמדו את התורה של אבא שלו, אין ספק שהדבר גורם לרבה נחת, אז מן הסתם הוא גם מעניק לנו את האפשרות לנסות ללמוד ולהבין עד כמה שידינו מגעת, עד כמה שאנחנו יכולים לנסות ולהבין.

בחודש תמוס תשמ' טס עברו אצל הרבה ביום ראשון, בחלוקת דולרים לצדקה, שני יהודים מהארץ, יהודים שעוסקים לפרנסה במסחר של עתיקות יודאיקה. כמה שנים לפני כן, בהשגחה פרטית הם מצאו כתב יד של התורה של רבי לוי יצחוק, ביור שלו על מסכס גיטין, והם שלחו את זה לרבה. אחר כך זה הודפס בהוספות לספר תרס לוי יצחוק.

וכשהם עברו באותו יום ראשון, אחד מהם אמר לרבי על כתב היד הזה, אני עוסק בעתיקות, מת אלטזכן, כמו שהוא התבטא, ובדרך פלא מצאתי את זה בגניזה, והוא מבקש ברכה להצלחה. הרבי אמר לו, אין זה אלטזכן, זה לא דברים ישנים, זה לא רק כחדושים, אלא חדושים ממש. והרבי המשיך ואמר לו, ישנם אלפי יהודים שכבר לומדים בזה, וימשיכו ללמוד בזה גם בעתיד, וכיוון שכל כך הרבה יהודים מוסיפים בלימוד התורה בזכותך, תהיה לך הרחבה ממש.

אין שום ספק שהרבא רוצה שילמדו את התורה של אבא שלו. כולנו מכירים את הכתב יד המיוחד של הרבא בקשר לחוף אוב, כתב יד שהרבא כותב שם, ועליי החוב והזכות גדול להציע ולבקש וכולו, והמילה וכולו מודגשת עם קו תחתון שלכאורה משמעות הדבר שישנם עוד לשונות של בקשה שהרבא מביע בוכולו הזה, ללמוד בה התוועדות מתורתו.

בכל התוועדות של שבת, הרי בהי יורד להתפרדות עם הספר לכותלוי יצחוק ומבאר לנו, לאלו אשר, מי הוא זה ואיזה הוא אשר ערב ליבו, קטע מהתורה של אבא שלו, ומוריד אותה לשפה שלנו, מה זה אומר לנו בעבודת השם, איזו הוראה עלינו לקחת מזה לחיי היום-יום.

ביומנים של הרבנית חנה שהתפרסמו בשעתו היא כותבת לא פעם ולא פעמיים אני מאחלת לעצמי שאזכה לראות בהדפסת כתביו של בעלי זיכרונו לברכה, הנמצאים בכתובים, כדי שיצא לאור משהו מתורתו של מעיין הנובע שכזה, שלא הפסיק לרגע מלחשוב בדברי התורה. רצוני אז שהדבר יתבצע, ותקוותי שבסופו של דבר כך יהיה.

הרבה ראה בתורה של אבא שלו, בהתגלות שלהם, בכך שהם הגיעו מבירות המועצות באותם שנים קשות, לא פחות מאשר טעימה מהגאולה העתידה. הגברת רחל זמיר כותבת בספר שלה, בספר שליחות חיי, על יחידס שהיה לה אצל הרבה. ובין הדברים היא כותבת, שהרבה אמר לה כך מצווה לטעום עם אכלי השבת ביום שישי אחרי חצות, כך השם נתן לנו לטעום את הטעם שעל הגאולה שתבוא באלף השביעי. והרבה מנה לה כמה דברים שהם טעימה מהגאולה העתידה. ראינו נשיאים בארבעים השנים האחרונות, שחרור הרבה הקודם, הוצאת הכסובים משם בעזרת אמי ומלחמת ששת הימים, כששבעים זאבים התנפלו על כבשה קטנה. הוצאת הקסובים בעזרת אמי זו טעימה מהגאולה העתידה, בדיוק כמו את בסטמוז וכמו הניצחון במלחמת ששת הימים.

אבל, לא רק ביחידוס פרטית הרבי התבטא כך, אלא הרב אמר את זה בשיחה מפורשת. בחוף אוב, תשכ״ג, הרב אמר ביחס לספרי הזוהר של אבא שלו, הנה כיוון שמתקרבים לגאולה כללית, שבאה על ידי הקדמת ענייני גאולה פרטיים, לאחרי כמה גלגולים והרפתקאות נגלו ספרי הזוהר האלו מהשביה והגיעו לכאן.

וגם בשנים שלנו, בשיחה שאני עצמי שמעתי מהרבה, בבוא פתיש כתוב שינון, הרבה דיבר על הכתובים של אבא שלו, שעדיין עבודים, כתבים שנשארו מאחרי מסך הברזל. אני זוכר את הרגע הזה, אני זוכר את הרבה עומד ומדבר, אני זוכר אפילו איפה עמדתי בשיחה הזאת. הרבה דיבר על כך שהם נמצאים במקום לא ידוע, אבל הם בוודאות קיימים. אני זוכר את ההרגשה שהייתה לי אז, כאילו הרבה רואה אותם בעיני רוחו. הוא רואה את הכסובים האלה. הוא מדבר עליהם בוודאות כאילו הוא רואה אותם ממש, ולנו נשאר רק לחפש ולמצוא אותם. והרבה אמר שבוודאי סוף כל סוף יתגלו גם שאר הכסובים, ונזכה לריבוי נוסף של עניינים דה פנימי סטירו. והרבה אמר שעצם ההחלטה ללמוד בכתבים האלו תמהר ותזרז את האפשרות לחפש אחריהם ואף למצוא אותם.

ויתרה מזו הרבה אמר אז, שההחלטה הזו תזרז לא רק את המציאה של הכסובים, אלא ואויד והוא העיקר קירוב וזירור זמן החידושים ופנימיות התורה שלאחרי הגאולה האמיתית והשלמה. זה יזרז את התגלות חידושי התורה שהתגלו אחרי הגאולה. הרב רוצה שנלמד את התורה של אבא שלו, ואין ספק שהדבר גורם להנחת רוח.

הכינוס מתקיים בעלמטה, בקזחסטן, כי שם רבי לוי יצחוק טמון. קזחסטן זה לא המקום הטבעי שלו. המקום הטבעי שלו היה בדיני פרופטרובסק. קזחסטן זה מקום הגלות שלו. לשם הוא הוגלה, שם הוא הסתלק, ושם מנוחתו כבוד. לא פעם הרי הוא דיבר על כך שאבא שלו נפטר ונטמן בגלות.

למאסר של אדמוֹר הזקן היה סיום שמח, בחג הגאולה יוּטס קיסלב. למאסר של אדמוֹר האמצעי היה חג הגאולה יוּט קיסלב. למאסר של אדמוֹר הריָצ יש גאולה בי״ז יוּט גימל תמוז. אבל המאסר של טס ניסן צדיק טס לא היה סיום של גאולה. בחופוב תו שד רבי לוי יצחק הסתלק במדינת הגלות שלו, והנקודה היא שלא רק הוא נשאר בגלות, אלא גם התורה שלו. רובה הגדול נמצא בגלות. מה שיש לנו זה חלק קטן מאוד, ממש על קצה המזלג, מהים הגדול של התורה שהוא כתב במשך כל השנים שלו.

הרבי התבטא פעם שאבא שלו כתב עשרות ומאות בויגין. בהזדמנות אחרת הרבי התבטא שאבא שלו כתב טויזנטרסבייגין, אלפי גילינות. ולנו יש היום רק ארבע או חמש ספרים מתוך זה. הוא נשאר בגלות, התורה שלו נשארה בגלות. והרבה אומר שעל ידי לימוד התורה שלו נזכה לזרז את גילוי שארקסובים שהיו כל כך יקרים לרבה ונזכה לזרז את הגאולה השלמה. צריך ללמוד את התורה הזו, זה הרצון של הרבנית חנה, האימא של הרבה, זה גורם נחת לרבה, זה מזרז את הגאולה העתידה לבוא בקרוב ממש. ובפן האישי של החיים האישיים של כל אחד מאיתנו, אם נחזור לכתב יד של הרבי בנוגע ללימוד התורה של אבא שלו ביום ההילולה, הרבי כותב שם, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל שליטה.

כל אחד מכם היה על הציון של רבי לוי יצחק. לכל אחד יש בקשות, דברים שהוא צריך עבורם ברכה, שזכותו של רבי לוי יצחק תגן על כל אחד ואחד מאיתנו בכל מה שאנחנו צריכים ומבקשים. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל שליטה, בטוב הנראה והנגלה. לחיים, לחיים.