״עם כלביא״

אנחנו עם כלווי. מה התכונה של לווי? מה הזוהר אומר על הלווי? יעקב אבינו מברך את הבן שלו, יהודה, המלך שבשבטים, קרא רבץ כארי וכלווי מי יקימנו. אומר על כך הזוהר, קרא בגלות בבל, רבץ בגלות אדום, כאריה דאיהו תקיפה וכלווי דאיהו תקיפה יתר. כאריה שהוא חזק וכלביא שהוא חזק עוד יותר. כך ישראל תקיפין אינון, כך עם ישראל הם תקיפים וחזקים. והזוהר מרחיב וכותב שאומות העולם מפתים אותם ולוחצים אותם, אבל עם ישראל עומדים ניצבים בדתם ובמנהגיהם כמו אריה וכמו לביא. בני עלמא, מפתין ודחקין לון, ואינון קיימה בדתיהון ובנימוסיהון כאריה וכלביא. רבי לוי יצחק מסביר את עומק דברי הזוהר. אריה הוא חזק, אבל הלויא הרבה יותר חזק. אריה הוא מבחינת חסדים, ולויא הוא גבורות.

השם של הקדוש ברוך הוא, שנקרא שם ע'ב, זה השם של מידת החסד. השם הזה, שם ע'ב, מורכב מ-72 שמות, שכל אחד מאותם 72 שמות מורכב משלוש אותיות. כך שהשם הקדוש הזה, שם ע'ב, זה שם שיש בו 216 אותיות. 72 כפול 3 הם 216, וזו הגימטריה של אריה 216, כך שאריה מבטא חסדים.

אבל לביא, שהערך המספרי שלו הוא 43, הוא כנגד השם של מידת הגבורה של הקדוש ברוך הוא, שם מ״ב. מ״ב, 42, עם כללות המילה עם הכולל, הם 43, כך שלביא הוא כנגד הגבורות. ולכן הלביא הוא, כמו שהזוהר כותב, תקיפה יתר, הוא תקיף, הוא גיבור יותר מאריה, הוא גבורות. ההבדל בין אריה ללוי, שהלוי תקיף יותר מאריה, מרומז בהבדל שבין ראש השנה ליום הכיפורים. מובא בקבלה שסוד התקיות בראש השנה קשור עם שלוש פעמים שאנחנו אומרים את המילה ובכן בתפילות של ראש השנה. ובכן יתקדש שמך ה' אלוקינו על ישראל עמך, ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך, ובכן תן כבוד ה' לעמך. הערך של המילה בכן היא שבעים ושתיים.

ושלוש פעמים שבעים ושתיים, שלוש פעמים וכן, כפי שהוזכר קודם, בגימטריה-ארי. כך, שראש השנה הוא כנגד-הארי, אבל יום הכיפורים, שהוא יום נעלה יותר, תקיף יותר, הוא כנגד-הלוי. אחת העבודות המיוחדות שהכהן גדול היה עושה בבית-המקדש ביום-הכיפורים, זו הייתה הזעת הדם של קרבנות הפר והשעיר בקודש-הקודשים. הוא היה מזהה כך, שמונה פעמים מדם הפר, בתוך קודש-הקודשים, שם.

והעבודה הנהלית הזו של ההזעה מדם הפר ודם השעיר ביום הכיפורים מרמזת על המילה לביא. המילה לביא היא ל״ב י״א. ל״ב הזעות, 32 הזעות בתוך קודש הקודשים ועל הפרוכת, ועוד י״א הזעות, 11 הזעות על מזבח הזהב. עד כמה שאריה הוא חזק, עד כמה שראש השנה הוא יום גדול, הלביא תקיף יותר, יום הכיפורים נעלה יותר. ועם ישראל הוא גם אריה וגם לביא. רבי לוי יצחק כותב שהדבר מרומז בהמשך הדברים בזוהר, שאומות העולם בני עלמא, מפטין ודחקינלון, ואינון קיימה בדתיהון ובנימוסיהון כאריה וכלביא. הם מפטים ולוחצים אותנו, אבל עם ישראל נמלים לקדוש ברוך הוא ועומדים בדתם ובמנהגיהם כאריה וכלביא. האומות מפטין ודחקין הם גם מפטים וגם לוחצים. מפטים זה ניסיון להשפיע עלינו בטוב, בקו של חסדים, ולוחצים זה שהם מנסים ברע, בכפייה, באיסורים, בקו של גבורות.

אבל אנחנו, עם ישראל, נשארים נאמנים לקדוש ברוך הוא ועומדים גם בדתם וגם במנהגיהם, כי אנחנו גם אריה וגם לוי. כדי לעמוד נאמן בדתם, לבסיס של התורה והמצוות, לדינים ולהלכות, די לנו בעובדה שאנחנו אריות. אבל אנחנו לא רק אריות, אנחנו גם לוי, והלוי הוא תקיף יותר. לכן אנחנו לא רק מקיימים את ב...דתם, לא רק שלא מתייחסים לפיתויים של האומות, אלא אנחנו עומדים בתוקף ומקיימים גם את בן-היימס-י-הון, גם את המנהגים, שהם לא עיקרי הדת, אלא מנהגים שעם ישראל קיבל על עצמו לאורך הדורות, וגם אותם אנחנו מקיימים באמונה, למרות הדחקין, למרות הלחץ והגבורה של האומות, כי אנחנו לא רק אריה, אנחנו גם לביא, אנחנו עם כלביא.