כ׳ אב 80 שנה

בשבת הקרובה יחול יום כ' מנחם אב, יום ההילולה ה-80 של כבוד קדושת רבי לוי יצחק נשמתו עדן. לקראת יום זה נעסוק קצת ברשימה שהוא כתב על סיפור בגמרא על יום ההולדת 80 של רבי חנינא. הגמרא במסכת חולין כותבת אמרו עליו על רבי חנינא שהיה בן 80 שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו. והגמרא ממשיכה וכותבת שרבי חנינא הסביר מהיכן היה לו את הכוח הזה לעמוד בגיל 80 על רגל אחת לחלוץ נעל ולנעול נעל. אמר רבי חנינא, חמין ושמן שסחטני עמי בילדותי הם עמדו לי בעת זקנותי. כשהייתי ילד קטן אמא שלי סחה אותי עם שמן ועימה עם חמים והתוצאות של הטיפול שלה משפיעות עליי עד לימי הזקנה.

רבי לוי יצחק, בעל ההילולה, מבהר את כל הפרטים שמובאים בגמרא על פי פנימיות העניינים. ננסה לטעום קצת מהביור שלו עד כמה שניתן במסגרת הזו. רבי חנינא, שהוא הילד של האמא שלו, כמו שהוא אומר שסחטני אמי וילדותי, הוא בחינת הספירות נצח ועוד שנקראים בקבלה בתואר ילדים. הדבר מרומז בשם שלו, חנינא, על יסוד דברי הפסוק שיעקב אבינו אמר, הילדים אשר חנן אלוקים. חנן מרמז על רבי חנינא, והילדים הם כאמור הספירות נצח ועוד. כיוון שרבי חנינא הוא בחינת נצח ועוד, לכן הכוח שלו יתבטא ברגליים, כי גם רגליים הן בחינת נצח ועוד, כמו שאומרים בפתח אליהו, נצח ועוד, טרן שוקין, רגל ימין היא בחינת נצח, ורגל שמאל, בחינת הוד. כמו כן, גם מנהלים, נעליים, מובא בקבלה שגם הם שייכים לנצח ועוד, ולכן, הכוח של רבי חנינא בא לידי ביטוי בכך שהוא היה עומד על רגל אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו.

האימא של רבי חנינא, זו שהעניקה לו את הכוח על ידי חמין ושמן, היא בחינת ספירת הבינה. ספירת הבינה מכונה בתואר M, וספירת הבינה היא המקור של הספירות נצח ועוד. הדבר גם מרומז במילה בינה, שהיא ראשית תיבות בי, נצח עוד, והכוח שהיא העניקה לו הוא על ידי החסדים והגבורות שבספירת הבינה, על ידי שמן וחמין שבבינה. חמין, מים חמים, שהמים נעשים חמים על ידי האש, הם בחינת גבורות. ושמן הוא בחינת חסדים, כמו שכתוב בספר משלי, ושמן ימינו יקרא. השמן משוייך לצד ימין, הצד של החסדים. והאימא של רבי חנינא רחצה אותו מהדבר מרומז בלשון הפסוק בישעיהו, אם רחץ השם צועד בנו ציון. המילה אם יכולה להתנקד בציירה אם, אם רחץ.

בדומה לדברי חז״ל, תבוא אם ותקנח צועת בנה. בהמשך הביאור שלו, רבי לוי יצחק הולך ומעמיק בתוכן הדברים, הוא מדבר על ההבדל בין רגל ימין, נצח, לרגל שמאל, הוד. הוא מחבר את הדברים עם איסור שיחה ביום הכיפורים, ששייך לנצח, ואיסור נעילת הסנדל, ששייך להוד. הוא מעמיק בתוכן של בחינת הבינה, והקשר שלה למספר 80 הוא מרחיב בכך שמשה רבינו ואהרן הכהן היו אצל פרעה כשהם היו בני 80 ומעלה, וכך כדרכו בקודש הוא הולך ומרחיב, הולך ומעמיק, אבל במסגרת הזו אנסה לגעת בחלקים היותר פשוטים של הביאו. בהמשך הרשימה הוא שואל שאלה מתבקשת שעולה מסדר לשון הגמרא.

סדר הדברים הוא שאדם קודם נועל את הנעליים ורק אחר כך הוא חולץ אותם. אבל הלשון בגמרא הוא והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו. קודם חולץ ואחר כך נועל. מה הסיבה לכך? ההסבר הראשון שלו הוא הסבר פרקטי. הוא כותב כך, ואצטט את הלשון שלו.

יש לומר, כי כשהגיע ל-80 שנה, מובן שמתחילה הוא הלילה ואחר כך היום. זהו שהיה חולץ מנהלו, שהנעילו קודם 80, כשהגיע ל-80, שמתחילה הוא הלילה, שאז חולצים המנהלים, כי הולכים לישון אז חלצו, ונועל מנהלו בבוקר בקומו משנתו. זה ההסבר השטחי, אבל ההסבר העיקרי שלו הוא ההסבר הפנימי על פי קבלה. רבי לוי יצחק, בביור שלו, הרחיב בנושא של בחינת הבינה, ולאור ההסבר שלו, גם דברי הגמרא האלו, הלכה לצוון, הנהילה של הנעליים, עוסקים בנושא יום הכיפורים, שהוא בחינת בינה. בזוהר כתוב שיום הכיפורים שייך ללבי אמא, לבחינת אמא, לבחינת הבינה, ולפני כניסת יום הכיפורים חולצים את הנעליים, ונועלים אותם בחזרה רק למחרת אחרי צאת היום. לכן סדר הגמרא בסיפור של רבי חנינה ואימא שלו במובן של בחינת בינה, קודם חליצת נעליים ואחר כך הנעילה שלהם.

ובהקשר של יום הכיפורים לאם-אימא, רבי לוי יצחק כותב כמה רמזים. התפילות של יום הכיפורים מתחילות באות א' ומסתיימות באות מ' סופית. תפילת ליל יום הכיפורים פותחת בפסוק באות א' אור זרוע לצדיק. וסיום תפילת היום הוא באות מ' סופית במילים לשנה הבאה בירושלים. הוא גם כותב שיום הכיפורים הוא יום סליחת ומחילת העוונות, וכמו שהוזכר קודם, זה שייך לאם, תבוא אם ותקנח, אם רחץ השם.

בסוגריים הוא מוסיף וכותב שבתפילות של יום הכיפורים אנחנו אומרים, אנא קנה בעד הנפש חנינה, והדבר מרמז על חנינה. הוא גם מוסיף וכותב, ולמי חנינה? פני דר עליון, הוא בחינת בינה, הפנימיות דה בינה, זהו פני דר עליון. לקראת סיום החלק הזה של הרשימה, רבי לוי יצחק כותב כמה רמזים בדיוק בלשון הגמרא, שעולים בקנה אחד עם ההסבר שלו. נציין חלק מהם.

עיקר המילה חנינה היא חנן, כמו שהוזכר קודם הפסוק, הילדים אשר חנן. והמילה חנן היא ראשי תיבות חולץ נעל, נועל נעל. הוא מוסיף וכותב שהעובדה שבגמרא כתוב מן הלא, אם האות מ' ולא נעלו, כך שלכאורה יש פעמיים אות מ מיותרת, חולץ מנעלו ונועל מנעלו, כי פעמיים האות מ יחד הם שמונים, והדבר מרמז על כך שהוא היה אז בגיל שמונים. הוא מוסיף וכותב עוד כמה רמזים בעניין, אבל המסגרת כאן קצרה מדי. את הרשימה חותם רבי לוי יצחק בביאור עם אור שונה. כשתוכן הדברים עוסק בחינוך. חנינא במובן של אלוקים יחנך בני בתוכן של חינוך. והוא מעביר מסר חינוכי איך צריך לחנך, מהי הגישה העיקרית בחינוך.

הוא כותב שהעובדה שאימו של רבי חנינא סחה אותו בחמין בשמן וילדותו, וזה מה שהעניק לו הכוח במי זקנותו, מקביל לתוכן הפסוק חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. והאימא של רבי חנינא חינכה אותו גם בקו של אהבה וגם בקו של ירה. חמין ושמן שסחתני אמי. אימא שלו השתמשה גם בחמין, אש, תוכן של ירה, וגם בשמן, שמן ימינו יקרא, תוכן של חסדים, אהבה. ורבי לוי יצחק מעיר דיוק מיוחד בלשון של הגמרא. רבי חנינא אומר, חמין ושמן שסחתני עמי. שסחתני זו שיחה בשמן. למרות שאמא שלו השתמשה גם בחמין, במים חמים, רבי חנינא לא אומר חמין ושמן שרחצתני וסחתני, אלא רק חמין ושמן שסחתני עמי.

הוא לא מזכיר את פעולת הרחיצה במים חמים, את קו העירה. כי עיקר החינוך צריך להיות בקו של אהבה, שסחטני אמי. נכון, לפעמים כשהילד מלוכלך צריכים גם חמן, צריך לרחוץ אותו במים חמים, להשתמש בקו של יראה, אבל זו לא השיטה המרכזית בחינוך. זה רק שלב אמצעי כדי להגיע למטרה. החינוך של אמא שלו היה חמן ושמן שסחטני אמי. היא סחר אותו. פעולה שנעשית עם השמן. אצטט את הלשון של רבי לוי יצחק, זהו חמן ושמן, הוא יראה חמן, אהבה שמן, שסחתה לו אימו בילדותו, ונקת סחתה, ולא רחצה, כי העיקר הוא אהבה.