״לשבת יצרה״, נישואי איש ואשה

הנביא ישעיהו אומר, לא תוהו בראה לשבט יצרה. הקדוש ברוך הוא ברוא העולם כדי שהוא יהיה עולם מיושר. זה גם התוכן של נישואי איש ואישה. המטרה היא לשבת יצרה שיהיה עולם מיושר. ולרבי לוי יצחק יש הסבר מעניין על הפסוק הזה. הפסוק אומר, לא תוהו בראה לשבת יצרה. אם נדייק במילים של הפסוק, נבחין שביחס לתוהו הוא כותב בירעה, וביחס ל-לשבט הוא כותב יצרה.

בתורות הקבלה מובא שיש ארבעה עולמות, בסדר יורד, עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה, ועולם העשייה. והפסוק כאן מייחס את תוהו, עולם התוהו, לעולם הנעלה יותר, עולם הבריאה, לא תוהו, בירעה, ואילו את לשבט, עולם מיושב, עולם מתוקן, עולם התיקון, הפסוק מייחס לעולם הנמוך יותר, עולם היצירה. לשבט יצרה.

ההסבר לכך הוא שביחס לנבראים, ביחס אלינו, עולם הבריאה הוא חושך עבורנו, הוא תוהו. עולם הבריאה הנעלה הוא רק ראשית המציאות. זו בריאה שאין בה הגדרה או ציור מוגדר. לכן היא מכונה בשם תוהו, או בלשון רשי בפרשת בראשית, מה תהא דעת בני אדם. אדם תוהה ועומד לא מבין, אין כאן כל הגדרה. עבורנו זה חושך. לכן השיוך של תוהו הוא לעולם הבריאה, לא תוהו ברעה. לעומת זאת, עולם היצירה, שהוא עולם נמוך יותר, כאן יש כבר הגדרה של צורה מסוימת. עבורנו זה כבר הגדרה של עולם מתוקן. ולכן ביחס לעולם זה, הפסוק אומר לשבת יצרה.

רבי לוי יצחק כותב שהרעיון הזה טועם פסוק אחר שהנביא ישעיהו אומר, פסוק שאנחנו מזכירים בנוסח התפילה, יוצר אור ובורא חושך. ביחס ליוצר, עולם היצירה, אנחנו אומרים אור, יוצר אור, וביחס לבורא, עולם הבריאה, אנחנו אומרים חושך, ובורא חושך. כי עולם היצירה, שיש בו הגדרה מסוימת עבור הנבראים, הדבר מואר וברור יותר. לכן הפסוק אומר יוצר אור, בדומה לפסוק לשבט יצרה, אבל עולם הבריאה נעלה, עולם שאין בו הגדרה, הוא עבורנו חושך, לא מוגדר, תוהו, ולכן הפסוק אומר בורא חושך, לא לתוהו ברעה.

הקשר בין עולם התוהו לבחינה של חושך ועולם התיקון לבחינה של אור, מופיע כבר בתיאור של בריאת העולם בתחילת פרשת בראשית. והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, תוהו מקביל לחושך, ורק אחר כך מגיע עולם מיושב, עולם של אור, ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור שהדבר מרמז על עולם התיקון.

ובהקשר הזה של עולם התיקון עם התוכן של אור, עם הפסוק ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור, רבי לוי יצחק כותב רמז מיוחד. יהי אור זה הציווי של הקדוש ברוך הוא, ואילו ויהי אור זו התוצאה של הדברים, ההתממשות של הציווי. במילים אחרות, יהי אור זה הצד של הנותן, ויהי אור זה הצד של המקבל. או בתוכן של עולם הספירות, יהי אור זה שש המידות, או בלשון הקבלה זה הזכר, החתן, ויהי אור זו ספירת המלכות, האישה הכלה.

והרעיון הזה של יהי אור ויהי אור מרומס בתוכן הבא. בתורת הקבלה מובא שהשם של הקדוש ברוך הוא, שם יו' וו' קי, יש בו ארבעה אופנים של מילוי אבסגמא בנה. לא ניכנס כעת לפירוט של הדברים, רק נדבר על עצם הדבר. יש ארבעה אופנים של מילוי.

השם הזה של הקדוש ברוך הוא, זה שמצווה על יהי אור, הצד של הנותן, הזכר, יש בו ארבעה אופנים של מילוי, אב, סג, מה ובן. הערך המספרי שלהם הוא אב 72, סג 63, מה 45, בן 52, והכל יחד בגימטריה 232, וזו בדיוק הגימטריה של המילים יהי אור, שגם הם בגימטריה 232, כי הקדוש ברוך הוא, השם של הקדוש ברוך הוא, זה הצד של הזכר, יהי אור.

ואת הצד של האישה, הכלה, ספירת המלכות, מייצגת רחל, רחל אמנו. היא מכונה בקבלה כנוקבה של עולם התיקון. ויהי אור זה הצד של המקבל, של ספירת המלכות. ורבי לוי יצחק כותב שהדבר מרומז גם בערך המספרי של המילים. המילים ויהי אור בגימטריה 238, בדיוק כמו הגימטריה של השם רחל, 238. כי התוכן של נישואי איש ואישה לשבט יצרה זה התוכן של עולם התיקון, עולם מיושב, עולם שהוא מואר. ולכן הדבר מרומז בחיבור של יהי אור עם ויהי אור, של הקדוש ברוך הוא עם כנסת ישראל עם רחל.