׳פנים׳ מול ׳אחור׳

בזוהר לפרשת ויחי מובא משל ונמשל על הדין שהקדוש ברוך הוא דן את העולם כולו ועל עם ישראל שיוצא זכאי בדין. אבל בעקבות הבדל בין המשל והנמשל רבי לוי יצחק כותב הסבר מעניין. הזוהר פותח במשל על שני אנשים שנכנסים לדין אצל המלך ולא יודעים מי מהם יצא הזכאי, מי ינצח. לתרי בני נשה דאלו קדמלכה לדינה ולא ידע עלמא מן מיניו נצח.

המשך המשל הוא שמי שיוצא כשהוא מחזיק ביד אותות מהמלך הוא זה המנצח. מאן דה איפוק ובידו סימנין דה מלכה הוא נצח. והנמשל הוא כל העולם נכנס לדין לפני המלך העליון בראש השנה ויום הכיפורים, כך עד סוכות ולא ידע מן נצח דינה ולא יודעים מי המנצח בדין. מלאכי מעלה שואלים מן נצח דינה מי המנצח בדין. אומרים להם, ביחס לארבעת המינים שעם ישראל לוקח בסוכות, מי שיצא ויש לו אותות בידיים הם המנצחים בדין. אינון נצחיה דינה. רבי אלי יצחק מדייק שבמשל המילה דינה מופיעה רק פעם אחת בלבד. דאלו קדם מלכה לדינה, נכנסים לפני המלך לדין.

אבל בנמשל המילה דינה חוזרת שוב ושוב. כולי עלמא אלין לדינה, ולא ידע מן נצח דינה. מלאכי מעלה שאלו מן נצח דינא, אינון נצחה יהודינא. והוא כותב הסבר מעניין. המשל עוסק במלך גשמי בעולם הזה, מלכותא דערא, מלכות שבארץ. לעומת זאת הנמשל עוסק במלכותא דרקיא, מלכות שמיים. הארץ היא תחתונה, גשמית, והשמיים הם עליונים רוחניים. אחד ההבדל בין דבר נמוך לדבר גבוה, ככל שהדבר נעלה יותר, רוחני יותר, מודגשים יותר הפרטים שבו. ההבדלים שבין פרט אחד לשני. לעומת זאת, בדבר נמוך מבחינה רוחנית, שם אין חלוקה לפרטים.

או בהגדרה של רבי לוי יצחק, השורש של הנמוך והנעלה הוא הבחינות של פנים ואחור. בבחינת פנים, כמו למשל בפנים של האדם, יש הרבה פרטים ולכל אחד יש תוכן ייחודי משלו. עיניים, אף, פה, אוזניים. לעומת זאת, בבחינת אחור, בעורף, שם אין פרטים. אלא רק כלל אחד, אור אחד שמכסה את כל החלק האחורי. הוא מציין לכמה דוגמאות של ההבדל בין פנים לאחור, שבפנים, בחלק הנעלה, יש חלוקה לפרטים, לעומת האחור, החלק הנמוך, ששם אין חלוקה כזו. בפרק קמ״ח בתהילים, כשדוד המלך מתאר איך הבריאה כולה מהללת ומשבחת את הבורא, ביחס לצבא השמיים, החלק הנעלה של העולם, בחינת פנים, דוד המלך כותב, הללוהו לכל פרט ופרט. הללוהו את השם מן השמיים, הללוהו במרומים, הללוהו כל מלאכיו, הללוהו כל צבאב, הללוהו שמש וירח, הללוהו כל כוך ואור וכן הלאה.

לעומת זאת, בחלק השני של הפרק, כשהוא מדבר על צבא הארץ, על בחינת החור, שם כל חלקי הבריאה נכללים תחת הללוהו אחד. הללוהו את השם מן הארץ, תנינים וכל תאומות, אש וברד, שלג וקיטור, רוח שערה עושה דבורו, הערים וכל גבעות, עץ פרי וכן הלאה. הללו אחד לכולם, כי הם בחינת החור. חלוקה דומה אנחנו רואים בהבדל שבין תפילין של יד לתפילין של ראש. תפילין של ראש הם בחינת פנים, ושם יש ארבעה בתים לארבע פרשיות. לעומת זאת בתפילין של יד, שיש להם קדושה פחותה, בחינת החור, שם כל ארבע פרשיות מונחות בבית אחד. דוגמה נוספת שהוא מציין זה לאופן הדלקת נרות החנוכה. הבסיס ההלכתי שנדרש מבחינת החור זה נר איש וביתו, נר אחד עבור כל בני הבית.

אבל ככל שאתה עולה ברמת הידור המצווה, ככל שאתה יותר פנים, מספר הנרות גדל. נר לכל אחד ואחד. זה גם ההבדל בבגדי הכהן הגדול בין אבני החושן לאבני האפוד. על שניהם היו חקוקים השמות של 12 השבטים, אבל על האפוד, שזה בגד שהכהן לבש מאחוריו, מבחינת החור, כל השבטים חקוקים על סוג אבן אחת, על אבן השוהם. לעומת זאת, על החושן, שהכהן הגדול ענד אותו על הלב שלו, מבחינת פנים, שם לכל אחד מהשבטים הייתה אבן טובה אישית, כל שבט חקוק על אבן טובה מסוג אחר. נחזור לדברי הזוהר. כשהזוהר מתאר את המשל, כשמדובר על מלך בשר ודם, מבחינת החור, אז הביטויים הם בצמצום. אבל בנמשל, כשמדובר על מלכותו של הקדוש ברוך הוא, בחינת פנים, שם הביטויים מופיעים עם פירוט רחב.

באחת ההתוודעות הרבי הרחיב בנושא של החלוקה בין פנים ואחור בעבודת השם שנדרשת מאדם. בקיום המצוות יש שני חלקים, יש חלק נמוך יותר ויש חלק נעלה יותר. יש את הקיום המעשי ויש את הכוונה שבקיום המצוות. בקיום המעשי של המצווה, בחינת אחור, בזה אין הבדל בין אחד לשני. כל עם ישראל שווים. כולם מקיימים את המצווה באופן אחיד, אבל בכוונה שבמצווה, בתוכן הפנימי, מבחינת פנים, בזה יש הבדל בין יהודי ליהודי.

אם נרחיב את זה קצת יותר, גם בכוונה שבמצוות יש את שתי הרמות האלו, יש את הכוונה הכללית, שעל ידי קיום המצווה, אנחנו מבצעים את הרצון של הקב'-ה אשר קדשאנו במצוותה וציווָה, ובכוונה הזו, אין הבדל בין מצווה למצווה, וזו הגדרה של האחור, ויש את החלוקה שבין מצווה למצווה, את הכוונה הייחודית שיש בכל מצווה, וזו הבחינה של פנים, וכמו במצוות, כך זה גם בתפילה, יש את הכוונה הכללית של התפילה, דע לפני מי אתה עומד, ובזה אין הבדל בין החלקים של התפילה, אותה הכוונה צריכה ללוות את היהודי לאורך כל התפילה, וזו הבחינת תחור, ויש את החלוקה של התפילה לפי השלבים שלה, הבחינת פנים, שלב ההתחלה בפסוקי די זימע, אחר כך עולים לברכות קריאת שמע, בהמשך מתעלים לתוכן של קריאת שמע, ועשי הוא בתפילת העמידה כשעומדים כמו עבד לפני המלך.

והרבא מוסיף נקודה חשובה בנושא הזה. למרות שהאחור הוא רק הכנה לקראת הפנים, מתחילים החלק החיצוני ומתעלים לחלק הפנימי, אבל במובן מסוים יש לאחור מעלה על הפנים. החלק הנמוך, האחור, שאין בו פרטים, במהות הפנימית שלו יש לו קשר עם אחדותו של הקדוש ברוך הוא, עם הקב'-הוא עצמו, ששם אין, חלילה, חלוקה לפרטים. והתוכן של הרעיון הזה הוא, שדווקא על ידי עבודת ה' מתוך פשטות, בלי חלוקה לפרטים ורמות, על ידי עבודה מבחינת אחור, יכולים להתחבר עם עצמותו של הקב'-הור, כפי שהוא נעלה מכל סוג של הגדרה. ונדרשת מאיתנו עבודת ה' בשני אופנים, להיות גם אחור וגם פנים. אנחנו צריכים להתחבר עם עצמותו של הקב'-הור, להיות מבחינת אחור, אבל את החיבור הזה, הזה עם האחדות של הקדוש ברוך הוא אנחנו צריכים לגלות בכל חלקי הנפש שלנו, בכל הפרטים של קיום המצוות לחבר את האחור עם הפנים.