האבות, יוסף, דוד המלך, חברון וירושלים

אברהם אבינו, יעקב אבינו, ויוסף הצדיק, תרמו שנות חיים לדוד המלך, אבל מאחורי התרומה הזאת, מסתתרים גם רמזים מרתקים. בפרשת וייכי מספרת התורה, על מספר שנות החיים של יעקב אבינו ושל יוסף הצדיק. בתחילת הפרשה מסופר על יעקב אבינו, ויהי ימי יעקב, שני חייו, שבע שנים, וארבעים שנה, ומאַת שַ״�, ובסֲיום הפרשה מסופר על יוסף, וימות יוסף בן 110 שנים. יעקב אבינו חי 147 שנה ויוסף חי 110 שנה.

על הפסוק בתהילים, חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד, כתוב בספר הזוהר שלא היו לדוד המלך חיים משל עצמו. לט ל חיים מדלי כלום. והאדם הראשון העניק לו מחייו 70 שנה. הוא ממשיך חזור וכותב שגם האבות ויוסף הצדיק העניקו משנות החיים שלהם שנים לדוד המלך.

יצחק אבינו חי 180 שנה, וגם אברהם אבינו היה צריך לחיות משך זמן זה, אבל הוא חי רק 175 שנה, והוא העניק לדוד המלך 5 שנה, יעקב אבינו היה אמור לחיות כמו אברהם אבינו ה-175 שנה, אבל הוא חי רק 147 שנה, והוא העניק לדוד המלך 28 שנה, ויוסף היה אמור לחיות כמו אבא שלו, יעקב, 147 שנה, והוא חי רק 110, כי הוא העניק לדוד המלך 37 שנה, 5 שנים, אברהם, מאברהם ועוד עשרים ושמונה מיעקב ועוד שלושים ושבע מיוסף, סך הכל שבעים, ואלו הם שנות החיים של דוד המלך.

רבי לוי יצחק מבאר באריכות את דברי הזוהר האלו. במסגרת זו אתמקד בקטע קצר של כמה שורות מתוך הביור הזה. באמצע חישוב השנים שאבות תרמו לדוד המלך, הזוהר עושה מעין סיכום. אחרי שהוא כותב שאברהם העניק חמש שנים ויעקב העניק עשרים ושמונה שנים, מסכם הזוהר השתכחו דאברהם ויעקב שבקולי מחייהון, תלתין ותלת שנין. נמצא שאברהם ויעקב השאירו לו מחייהם שלושים ושלוש שנים. ואחרי הסיכום הזה הזוהר ממשיך וכותב על שלושים ושבע השנים שיוסף העניק לדוד המלך. ודבר זה דורש ביור. מה הסיבה לחלוקה הזו? למה הזוהר עושה סיכום חשבון באמצע חישוב הצטברות שבעים השנים? רבי לוי יצחק מסביר שאכן אלו הם שני סוגים של חיים. החיים שאברהם ויעקב העניקו לו. שלושים ושלוש השנים שלהם, הם חיים מסוג אחד, ולכן הם באים כיחידה נפרדת, והחיים שיוסף העניק לו, שלושים ושבע השנים האחרות, אילו חיים מסוג שונה.

אברהם ויעקב העניקו לדוד המלך חיים מסוג חסדים, אברהם ומידת החסד, יעקב ומידת התפארת, הדומה במהותה לחסד, והם העניקו לדוד המלך חיים של חסדים, ואילו יוסף, מידת היסוד, העניק לו חיים מסוג של גבורות. רבי ללוי יצחקי כותב, כותב שחלוקה זו בדברי הזוהר באה לידי ביטוי גם בקורות החיים של דוד המלך.

שנות החיים של דוד המלך מחולקים לשניים, 37 שנה ו-33 שנה. השנים הראשונות שלו, 37, היו לפני שהוא מלך בירושלים על כל עם ישראל. 30 שנה לפני שהוא התחיל למלוך, וכשהיה בגיל 30 הוא מלך בחברון במשך שבע שנים על שבט יהודה. ואחרי 37 השנים האלה הוא מלך במשך 33 שנה בירושלים על עם ישראל כולו.

בספר שמואל ב' כתוב, בן 30 שנה דוד במלכו, 40 שנה מלך. בחברון מלך על יהודה שבע שנים, ובירושלים מלך 33 שנה על כל ישראל ויהודה. 37 השנים הראשונות שלו, כאשר בסיומם הוא מלך רק בחברון, ועדיין לא הגיע לשיא הממלכה שלו, השנים שהוא עדיין לא היה מלך על כל עם ישראל, אלו השנים שהוא קיבל מיוסף, שנים של גבורות, ואילו שלושים ושלוש השנים האחרונות שלו, השנים שבהם הוא מלך בירושלים, על כל עם ישראל, שנות השיא של הממלכה שלו, אלו השנים שהוא קיבל מאברהם ויעקב, שנים של חסדים.

רבי לבי יצרק מוסיף... כותב, ורמז נפלא, כאשר שלושים ושלוש שנות החיים, שאברהם ויעקב העניקו לדוד, הצטרפו לשלושים ושבע השנים הראשונות שלו, השנים שיוסף העניק לו, אז דוד המלך מלך מהעיר ירושלים. והדבר מרומז באופן מפליא בכך שהגימטריה של השמות יוסף, 156, יעקב, 182, אברהם, 248, יחד הם, 586, וזו בדיוק הגימטריה של המילה ירושלים, 586. ואילו השנים שדוד המלך מלך רק בחברון, כפי שהוזכר קודם, הם שייכים לשנים שיוסף העניק לו. הדבר מרומז בכך שהשם יוסף, שהוא בגימטרייה 156, יחד עם מספר שנות החיים של יוסף, שם כפי שמסופר בפרשה 110, יחד הם 266, וזו בדיוק הגימטרייה של המלך חברון 266.