מה יש לתימן עם עזה

מה יש לתימנים עם עזה? במסכת חולין אומרים חז״ל על אומת העבים, עבים מתימן באו, אבל בהמשך הזמן הם התיישבו בפלישתים והפכו להיות חלק מהם. כמו שהתורה כותבת, והעבים היושבים בחצרים עד עזה. למה חשוב לתורה לספר לנו את ההיסטוריה שלהם? הגמרא כותבת שהסיבה היא כדי שנדע את התהליכים שהקדוש ברוך הוא מסובב בעולם. עם ישראל היה מנוע מלכבוש את פלישתים, כי אברהם אבינו נשבע לאבי מלך, מלך פלישתים, שהוא לא יילחם בצאצאים שלו. וכדי לתת לעם ישראל את חלק הארץ של העבים, ממשיכה התורה ומספרת, כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם. אומת כפתורים כבשו את העבים, ובמשך השנים עם ישראל כבש את כפתורים, וכך קיבלנו את הארץ הזו מבלי לקחת אותה ישירות מהפלישתים.

בהמשך למידע הזה, נבין את הנושא הבא. בזוהר על הפרשה מסופר שרבי יהודה ורבי לוי יצחק הלכו בדרך, ורבי יהודה אמר נייזל בהי חקל, נלך דרך שדה זו. וכשמלכו דרך אותו שדה, הם פגשו ילד קטן שהיה בדרכו לקפותקיה. מה תוכן הפרטים האלה שהזוהר רואה צורך לציין אותם? רבי לוי יצחק מרחיב בהערות שלו על הזוהר, שרבי יהודה הוא מבחינת חסד, ורבי לוי יצחק הוא בחינת גבורה, והשדה הוא בחינת ספירת המלכות. וכאשר רבי יהודה הולך יחד עם רבי לוי יצחק והם שוחחו ביניהם, זו התקללות של חסד וגבורה. והילד שהם פגשו בשדה הוא בחינת התפארת. הילד הזה היה בדרכו לקפודקיה, שקפודקיה היא תרגום ברמית של כפתורים. כן, אותם כפתורים שכבשו את העבים.

התוכן הפנימי של העבים הוא תפארת של צד הקליפה, וקפותקיה, כפתורים, הם בחינת יסוד של צד הקליפה. ועל ידי שהילד, תפארת של צד הקדושה, הלך לקפותקיה, לבחינת יסוד של צד הקליפה, זה ביטוי שתפארת של צד הקדושה מבררת את בחינת היסוד של צד הקליפה. כשהר״ב הסביר את הביור של אבא שלו, הוא התייחס לעובדה שישנן אומות שעם ישראל יכול לברר אותן, וישנן אומות שעם ישראל לא יכול לברר אותן באופן ישיר. והסיבה הפנימית לכך היא, כי אלו אומות נחותות מאוד. עם ישראל לא יכול לרדת כל כך נמוך. האומות האלו צריכות להיכבש על ידי אומות אחרות, על ידי אומות פחות ירודות, וכשעם ישראל יכבוש את האומות האלה, בדרך ממילא ייכבשו האומות הנחותות יותר.

ישנן שני דרכים כיצד לברר את העולם. דרך אחת, שאדם נמצא במקום שלו, לא יוצא מתחום הקדושה, ועל ידי העשייה במקום שלו, הניצוצות הרחוקים מתבררים מעליהם. הדרך השנייה היא לצאת אל המקום שאותו צריך לברר, לרדת מהמקום הנעלה של המברר. הדבר דומה להבדל בין זמן שעם ישראל היה במדבר לזמן שהם נכנסו לארץ. במדבר עם ישראל לא עסק עם העולם, הם חיו בתוך הענן, בתוך תחום הקדושה, והעולם סביבם התברר ללא עיסוק ישיר שלהם. לעומת זאת, כשבני ישראל נכנסו לארץ, הם התחילו לעבד את הקרקע, להתעסק עם העולם הגשמי, לצאת מעולם של תורה וקדושה לעולם החולין, ורק כך הם ביררו את הסביבה. באופן רחב יותר, זה ההבדל בין הזמן שבית המקדש היה קיים לזמן הגלות.

בזמן הבית, עם ישראל ישב בארץ ישראל, ועל ידי העבודה בתוך תחומי הארץ, העולם התברר. לעומת זאת, בזמן הגלות, עם ישראל יוצא מתחומי ארץ ישראל לכל פינה בעולם, וכך מבררים את העולם. וכשיוצאים מתחום הקדושה, כשיורדים ברמה הרוחנית, צריכים משנה זהירות, לא לרדת נמוך מאוד, לא להתעסק בדברים נחותים שאי אפשר לברר אותם. צריך לברר רק את המקומות שניתן לברר אותם, ואילו המקומות הירודים יותר יתבררו רק כתוצאה עקיפה. זה ההבדל בין האומות כמו כפתורים, שאותם עם ישראל יכול לכבוש, לבין האומות כמו העבים היושבים בחצרים עד עזה, שאותם אי אפשר לברר באופן ישיר, אלא רק בדרך ממילא. המסר לחיים הוא שישנם זמנים שבהם אנחנו מתעסקים רק בנושאים של קודש, כמו בימי שבת וחג, כמו בזמני התפילה ולימוד התורה, וישנם זמנים שבהם יורדים לעולם לברר אותו.

וכשעוסקים עם העולם צריכים משנה זהירות, לא להתעסק עם דברים נחותים וירודים שאי אפשר לברר אותם באופן ישיר, אלא עליהם להתברר רק בדרך ממילא.