כל יהודי הוא ״מחט״

יום כ' מנחם אב זהו יום ההילולה של רבי לוי יצחק שניאורסון, נשמתו עדן, אביו של הרבה. נעסוק בהסבר שהרבה שמע מאבא שלו, רעיון שהרבה הזכיר אחרי הפטירה של אבא שלו, ולא רק הזכיר אלא גם הרחיב והוסיף עליו, והפעם הבאה שהרבה עסק בזה הייתה יותר מ-40 שנה לאחר מכן, בכ' מנחם אב תשמ״ט, בשיחה שהרבה נשא בפני ילדים.

אחת המשניות שאומרים ביום היורצייט, זו המשנה במסכת מקוואות שמלמדת איך מטהרים מחט שנטמע. המשנה אומרת, מחט שהיא נתונה על מעלת המערה היה מוליך ומביא בה מים כיוון שעבר עליה הגל טהורה. המחט היא דבר דק מאוד, וכשצריך להטביל אותה במי מקווה או מעיין, היא יכולה להישמט מהאצבעות ולטבוע. לכן המשנה מציעה פתרון. באותם ימים היו יורדים במדרגות לטבילה בתוך מערה, והמשנה מציעה להניח את המחט על מעלת המערה, על המדרגה הראשונה של המקווה, במקום שהמים רדודים. ועל ידי שאדם מוליך ומביא במים, מנענע את המים הלוך ושוב, נוצר גל קטן. וכיוון שעבר עליה הגל טהורה, המחט נטהרת ואפשר לעשות בה שימוש בטהרה. רבי לוי יצחק הסתלק בכף מנחם אב תשד', וכמה חודשים לאחר מכן, בחודש טבת של שנת תש״ה, הרבי כתב איגרת בנושאים שונים, והחלק האחרון של האיגרת עוסק במשנה הזו.

וכך הרבי כתב לא עניתי זה זמן על מכתביו וכן עוד מכתבים בפני האסון אשר קרני בפטירת אדוני אבי מורי ורבי הרי ניקה פרת משכבו. והרבא ממשיך וכותב ויש לומר מה ששמעתי מאדוני אבי מורי ורבי הרי ניקה פרת משכבו בתוספת מראה מקומות במשנה מחט שהיא נתונה על מעלת המערה היה מוליך ומביא בה מים כיוון שעבר עליה גל טהורה והרבה כותב באיגרת עיקרי ההסבר של אבא שלו עם תוספת של ציונים למקומות שמבהירים את הדברים. מעניין שחצי שנה אחר כך, ביום כא מנחם אב של שנת תש״ה, או בלשון של הרבה, מחרת היורצייט של אבא מורי, הרבה ממשיך את ההתכתבות הזו.

ובסיום האיגרת הזו הוא כותב, ולסיים בדברי תורה, המשך למה שכתבתי במכתבי הקודם, מה ששמעתי מאבא מורי, זיכרונו לברכה, ובפירוש המשנה מחט שהיא נתונה וכולו על פי דברי אלוקים חיים. ובאגרת הזו הרב מסביר את כל הפרטים של המשנה, איך הם משתקפים בעבודת האדם, מה התפקיד של יהודי בעולם ומה הדרך הראויה לעבודת השם. קבלו המלצה חמה, כדאי מאוד ללמוד את שני המכתבים האלו, שניהם מופיעים בכרך ב' של אגרות קודש. כפי שהוזכר קודם, הרב עסק במשנה הזו מאוחר יותר בכף אב תשמ״ט. מדהים לראות איך הרבל לקח את הרעיונות העמוקים האלו של אבא שלו והסביר אותם בשפה פשוטה לעולם ההבנה של ילדים.

ומפרשת דוס על כל פונים בקיצר ונפשתנדליכם עפים, אז אין פרשתנדליכם אפילו צוקים די. כדי להבין מה התוכן של המשנה, הרבי הקדים והסביר מה התוכן הפנימי של המחט. התפקיד של המחט הוא לתפור ולחבר שני חלקים וליצור מהם בגד אחד. והמחט עושה את זה באמצעות החוד שלה.

המחט לא מתרשמת מהבגד שעומד בדרכה, היא מסיטה את הבד לצדדים, חודרת דרכו, משכילה את החוט שנמצא בקצה העליון שלה, ועל ידי החוט היא מאחדת את שני החלקים. המחט היא משל על היהודי, והתפקיד שלו הוא לתפור ולחבר, לתפור לבורא העולם בגד מפואר. המחט צריכה לחבר יחד שני חלקים, לאחד את העולם הגשמי עם הקדוש ברוך הוא. כשילד יהודי מברך על מים גשמיים, ברוך אתה ה' שהכל נהיה בדברו, הוא מצהיר ומגלה שכוס המים הגשמיים שהוא מחזיק ביד, זה נהייה בדברו של הקב'-הes, הוא מחבר את המים עם הקב'-ה-H, ולא רק את המים שבקוס שלו, אלא הוא מחבר את העולם כולו, שהכול, כל מה שיש בעולם, נהייה בדברו, והיהודי הזה, המחט, יש בו הרבה כוח ועוצמה, יהודי הוא בן של הקב'-ה, שליח של הקב'-ה, יש לו חוד, הוא לא מתפעל בעולם הגשמי, הוא מזיז לצדדים את הבד, את ההסתר של העולם, יוצר בו חור, והמחט עובר את דרכו.

אחרי שהיהודי בוקע פתח בהסתר של העולם, אחרי שהוא יוצר נקב בבד, הוא משחיל את החוט שבקצה העליון. החוט מסמל את המצוות, כמו שחזון אומרים על חוטי הציצית, שמצוות ציצית שקולה כנגד כל המצוות. כך שבאמצעות החוט, על ידי המצוות, היהודי מחבר את שני החלקים לבגד אחד, תופר ומחבר את העולם הגשמי וכל מה שיש בו עם יהדות, עם אלוקות. זו המהות הפנימית של המחט. אחרי ההקדמה הזו, הרה בניגש להסביר את המשנה. כדי שהמחה תמלא את התפקיד שלה, שהיא תחבר את העולם הגשמי עם הקב'-הר ה'הוא'ה, היא לא יכולה לשבת כל הזמן בבית המקדש שבירושלים, היא לא יכולה להישאר במקום של קדושה, נדרש ממנה לרדת לעולם, למקום לא טהור. יהודי נשלח לגלות, לעולם הגשמי, הוא צריך לרדת למערה, ושם הוא צריך לתפור, אבל למרות הירידה הזו, עליו להישאר טהור, טהור.

הוא צריך לוודא שגם אחרי הירידה לעולם הגשמי, המחט תהיה טהורה, שתבקע את ההסתר של העולם ותתפור ממנו בגד יהודי. ועל זה המשנה אומרת, מחט שהיא נתונה על מעלת המערה. אומנם המחט יורדת למערה, למקום נמוך, אבל היא לא בעומק המערה, אלא נמצאת על מעלת המערה, במקום גבוה, במדרגה הכי גבוהה, קרוב לפתח היציאה מהמערה. וכדי שלמחט יהיה כוח למלא את התפקיד שלה כראוי, נדרש מהיהודי היה מוליך ומביא במים. לקחת את המים, את התורה שנמשלה למים, ולהעביר אותם על המחט, שהיא תהיה מוצפת וספוגה במי התורה, להוליך ולהביא עליה את המים. ואם חלילה במהלך הירידה לגלות הוא נתקל בקשיים, אם עבר עליה הגל, עליו לדעת שהגל לא שוטף אותו, לא מטביע אותו, אלא רק עבר עליה, עובר מעליו לזמן קצר.

ומיד שעבר עליה הגל, טהורה. המחט נקייה וטהורה, מממשת את התפקיד שלה כראוי, מחברת את העולם עם הקדוש ברוך הוא באופן מושלם. ויהי רצון שעל ידי העבודה של המחט, נזכה בקרוב ממש לשלמות הטהרה שתהיה בגאולה השלמה, לייעוד של וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.