לאהוב את הזולת גם כמו ׳צאן׳ וגם כמו ׳בן׳

בזוהר יש ביטוי מיוחד על האהבה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, ומתוך דברי הזוהר האלו אפשר לקחת מסר לאהבה שצריכה להיות בין יהודי ליהודי. נדבר על זה קצת. בזוהר כתוב, זכאין אינון ישראל דקודשבריכו יתרי בהו, אשריהם ישראל שהקדוש ברוך הוא רוצה וחפץ בהם, ובגין דה יתרי בהו, קרא אלון בנין בורחין קדישין אחין, ובגלל שהוא רוצה בהם, הוא קורא להם, הוא מכנה אותם בנים בכורים, קדושים, אחים. הרב אלי ויצחק מציין שהרעיון שהזוהר מביע דומה לדברי המדרש על קהלת. שלמה המלך אומר בקהלת, יש אחד ואין שני, גם בן ואח אין לו. אומר על כך המדרש, שהקדוש ברוך הוא אחד ויחיד. יש אחד. והוא מעל כל המושגים של שני, בן או אח.

אבל למרות שהקדוש ברוך הוא מרומן מכל הגדרה, חיבב הקדוש ברוך הוא לישראל וקראם בנים וקראם אחים. כך שדברי הזוהר ודברי המדרש דומים בתוכן שלהם. ורבי אלי ביצחק מוסיף וכותב שהתוכן של איתראו בו, שהקדוש ברוך הוא רוצה בהם, המובן הפנימי של רצון הוא בחינת הכתר, שזו הרמה הרוחנית האלוקית הגבוהה ביותר. אחת התוודיות, הרבי הפיק מסר מתוכן הדברים לקשר שצריך להיות בין יהודי ליהודי, לתוכן של אהבת ישראל. המילה איתריו מבטאת גם את התוכן של רועה. אני לדודי ודודי לי, הרועה בשושנים. רועה זה בתחום בין צאן לאדם, שהצאן בטלים לרועה. או במשמעות הפנימית, הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא במובן של רועה, זה קשר של ביטול של הצאן לרועה.

קיום מצוות ממקום של ביטול, של קבלתו. לא על בסיס של רגש או הבנה, אלא מתוך התבטלות להשם, קבלתו. אבל כיוון שהקדוש ברוך הוא איתריו בו, כיוון שהוא הרועה שלנו, הזוהר כותב שהקדוש ברוך הוא מכנה אותנו בנין בורחין, בנים בחורים, שהקשר של אבא ובן מבוסס על אהבה וקרבה. כך שמשמעות הדברים היא שהקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא צריך לעמוד על שני יסודות, גם על התבטלות וקבלת עול, כמו הצאן מול הרועה, וגם קשר של חיבור וקרבה, רגש של אהבה, כמו בן מול אבא. קשר של קבלת עול מתבטא בעיקר בעשייה, לעשות מה שנדרש, לבצע את ההוראות של הקדוש ברוך הוא. לעומת זאת, קשר של בן, קשר של קרבה, זה לא רק עשייה יבשה, אלא בעיקר עם רגש, עם חיבור פנימי, עם רצון וחיות.

הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא צריך להיות בשני המישורים האלה. גם לקיים מצוות מתוך קבלת עול, לקיים אותן במדויק, להיות צאן, ויחד עם זאת לקיים אותן עם רגש חם, ממקום של חיבור פנימי, להיות בן. וכמו הקשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, כך צריך להיות הקשר שלנו עם יהודי אחר. אהבת ישראל בינינו לבין עצמנו. לא מספיק רק חיבור טכני של עשיתי, לא להיות רק כמו צאן, לתת צדקה רק במישור המעשי, כי ככה הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו, אלא להיות גם כמו בן, שגם הלב יהיה בעשייה הזו, עם רגש אהבה אמיתית ליהודי השני. לעזור ליהודי אחר, לתת צדקה מתוך סבר פנים יפות עם חיוך ועם מילה טובה.