פרשת תצוה

פרשת עצווה מבטאת את מידת אהבת ישראל הגדולה של משה רבינו, אבל רבי לוי יצחק מאיר אותה באור הרבה יותר מיוחד. פרשת עצווה זו הפרשה היחידה בתורה שהשם של משה רבינו לא מוזכר בה. בכל הפרשיות, מאז הלידה שלו, השם שלו מוזכר פעמים רבות בכל פרשה, ופרשת עצווה זו הפרשה היחידה שהשם שלו לא מוזכר בה, אפילו לא פעם אחת.

הסיבה לכך שהשם שלו לא מוזכר היא שעם ישראל חטא בחטא העגל, הקב' רצה לגזור עליהם חלילה עונש חמור, או כמו שאומר למשה רבינו, ואתה עניך לי ואיחר אפי בהם ואכלם. הקב' רצה חלילה לכלות את עם ישראל, והקב' המשיך ואמר למשה רבינו, ואעשה אותך לגוי גדול, שתוכן הדברים הוא כפי שרשי מבאר, ואם תאמר מה אעשה לשבועת אבות, הרי נשבעתי לאבות, לאברהם, ליצחק וליעקב שעם ישראל יהיה גוי גדול, הם יהיו אומה גדולה, ומה אעשה עם השבועה הזאת? על כך אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו, ואעשה אותך לגוי גדול. ממך יהיה המשך הקיום של עם ישראל. ממך, שאתה מבניהם של האבות, יהיה המשך הגוי גדול. כשמשה רבינו שמע את הדברים, הוא עמד והתחנן על הקדוש ברוך הוא, הוא אמר, ואתה, אם תישא חטאתם, ואם אין, מכני נא מספרך אשר כתבת.

אם אתה מוכן לסלוח להם, לוותר להם, אם תשא חטטם, אז בסדר גמור. אבל, ואם אין, אם אתה לא מוכן לסלוח להם, אז אני מבקש ממך, מכני נא מספרך אשר כתבת. תמחק בבקשה את השם שלי מספר התורה. מובא על כך בפירוש של בעל הטורים, שלמרות שהקדוש ברוך הוא כן מחל עם ישראל, הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו, סלחתי כדבריך, אבל כיוון שקללת חכם, אפילו על תנאי באה קללה, מילה לא טובה שנאמרת על ידי אדם גדול, אפילו כשהיא נאמרת עם תנאי ובסופו של דבר התנאי לא התקיים, עדיין יש למילה הלא טובה משמעות, היא משאירה רושם.

לכן, גם כאן, למרות שמשה רבנו אמר מכן הינה מספרך רק במידה והקדוש ברוך הוא לא יסלח לעם ישראל, רק כאשר ואם אין ובפועל הקדוש ברוך הוא כן מחל לעם ישראל, אבל קיללת חכם אפילו על תנאי באה. אמירה הזו של משה רבנו השאירה רושם, והשם שלו נמחה, הוא לא מופיע בפרשת יצוות.

הביטוי הזה של משה רבינו מבטא את מידת אהבת ישראל הגדולה של משה רבינו, את ההתמסרות וההקרבה שלו עבור עם ישראל. אבל רבי לוי יצחק מעמיק בזה עוד, הוא מגלה פן עמוק יותר במילים של משה רבינו, רובד עמוק יותר באהבת ישראל שלו, בהתמסרות שלו לעם ישראל.

כפי שהוזכר קודם, הקדוש ברוך הוא כאס על עם ישראל, והוא רצה, חלילה, לכלות את עם ישראל, וכדי שהשבועה שלו לעבוד תתקיים, הוא אומר למשה רבינו, ואעשה אותך לגוי גדול. ההמשכיות של עם ישראל תהיה ממך, ממשה רבינו. כך שבמידה מסוימת, העובדה שמשה רבינו קיים היא זו שבגללה תיתכן מחשבה אצל הקדוש ברוך הוא של ויחר אפי בהם ואכלם. המציאות של משה רבינו היא זו שבגללה, כביכול, מתאפשרת מחשבה של גזרה קשה על עם ישראל.

לכן משה רבינו אומר לקדוש ברוך הוא, ואתה, אם תשא חטאתם ואם עין מכן אינם מספרך אשר כתבת, ורבי לוי יצחק שם את הפסיקים בפסוק הזה בצורה אחרת, לפי ההבנה הפשוטה של הפסוק. הוא אומר שצריך לקרוא את הפסוק באופן הבא. ואתה, אם תשא חטאתם ואם עין מכן אינם מספרך, ואתה, כעת, בגלל עצם המחשבה הזו, מכך שהמחשבה שלי, חלילה, יכולה להיות גורם לפגיעה בעם ישראל, אז אם תישא חטטם ואם אין, בין אם תסלח להם ובין אם לא, מכני נא מספריך. אני לא רוצה שהשם שלי יוזכר בתורה. אני לא מסכים לכך שהמציאות שלי תהיה גורם שבגללה תיתכן אפשרות שיהודי ייפגע.

ההבנה הזו בדברי משה רבינו מסבירה טוב יותר את הסיבה לכך שלמרות שהקדוש ברוך הוא אמר, סלחתי כדבריך, למרות שהיה תישא חטטם, בכל זאת השם של משה רבינו לא מוזכר בפרשת תצווה. הבקשה שלו, מכני נא מספריך, התקיימה לא בגלל שזה קיללת חכם, אלא כי זו הייתה הבקשה של משה רבינו. הוא ביקש, אם תיסח את הטעם ואם אין מכן אינה מספריך, בין אם תסלח להם ובין אם לא, תמחק את השם שלי, בגלל עצם המחשבה שהמציאות שלו עלולה להזיק לעם ישראל.

הביאור הזה של רבי לוי יצחק, בדברי משה רבינו, מחדד ומדגיש עוד יותר את מסירות הנפש שלו עבור עם ישראל, עבור כל יהודי. לא רק אם אין מכן אינה מספריך, לא רק במידה ולא תסלח להם, אלא גם כאשר אם תסרח את התם, משה רבנו מבקש מהקדוש ברוך הוא שימחק את השם שלו בגלל עצם המחשבה שבגללו היהודי יכול חלילה להיפגע.