עמלק, פורים, ופרשת תצוה

בפרשת השבוע הקדוש ברוך אומר למשה רבנו ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך מתוך בני ישראל לכהנו לי. מה הפירוש לכהנו לי? למה לא כתוב לכהן לי? מה התוכן של התוספת של האוט ו'? את השאלה הזו שואל הזוהר על הפרשה. לכהן לא כתיב אלא לכהנו לי. תוכן ההסבר בזוהר הוא המובן של כהן הוא משרת, משמש, ולכהנו עם האות ו, זה השימוש של האות ו, לכהן ו. האות ו צריכה להתחבר עם האות ה, שיהיה חיבור של האותיות ו-ה. והזוהר כותב, להעלה ולשמשה ו ב-ה למהבה כל אחד. להעלות ולשמש ו ב-ה להיות הכל אחד. רבי לוי יצחק מסביר את תוכן הדברים. האות ו היא כנגד ספירת התפארת, הספירה המרכזית של שש המידות, והאות ה היא כנגד ספירת המלכות.

וצריכים לחבר את הו״ב עם ה-ה, את התפארת עם המלכות. וזה תוכן שני הביטויים בזוהר, לאעלה ולשמשה. לאעלה, להעלות, זו העלייה של המלכות אל התפארת, ולשמשה זו הירידה של התפארת אל המלכות. ובין ספירת התפארת לספירת המלכות יש כמה ספירות, נעצר הוד יסוד. ורבי לוי יצחק מסביר איך שלושת הספירות האלו הן כנגד עם ישראל, שהן אלו שיוצרים את החיבור בין הו״ב ל-ה״א. וזה תוכן דברי הפסוק, ואתה אקרב אליך את אהרון אחיך מתוך בני ישראל לכהנו לי. החיבור של לכהנו נעשה על ידי מתוך בני ישראל. באחת ההתוודות הרי הוא דיבר על הקשר בין תוכן הדברים לפרשת זכור ולהכנה לקראת הפורים. על זמני קריאת המגילה המשנה כותבת, מגילה נקראת בי' א', בי' ב', בי' ג', בי' ד' ובט' וו'.

מובא על כך בהשאלה הקדוש, שזמני המגילה מתחילים ביום י' א' ונגמרים בט' ו'. יא זה הגימטרה של האותיות וק, וטו זה הגימטרה של האותיות יק, וזמני קריאת המגילה הם כנגד האותיות יק והאותיות וק, כי המן הרשע הוא מזרע עמלק, ועל עמלק כתוב כי יד על כס יק, המילה כיסא כתובה חסרה בלי האות א', בשם יקווק גם הוא כתוב חסר, רק יק בלי האותיות וק, כמו שאומרים חז״ל, הן ה' שלם והן הכיסא שלם עד שימחה שמו של עמלק. התוכן של עמלק הוא הפרדה בין האותיות יוּד קיי לאותיות ווּוּקיי.

לכן קריאת המגילה היא מי״א עד ט׳ו״, שהן כנגד האותיות ווּוּקיי והאותיות יוּד קיי, כדי לתקן את הפגם שעמלק עשה. מה משמעות הדברים בנפש האדם? האותיות יוּד קיי הן כנגד המוחין והמידות, השכל והרגשות. יהודי מתבונן בגדלות הבורא, מבין אלוקות, הבנה שמביאה אותו לרגש של אהבת ה' ויראת ה' זה התוכן של האותיות why. והתוכן של האותיות WK זה הביצוע הממשי, לימוד התורה בפועל, קיום מעשי של המצוות, ועמלק יוצר הפרדה בין הלימוד והרגש לבין הביצוע המעשי, כי יד על כס Q, אין המשך של האותיות WK. לעמלק לא מפריע שיהודי יתבונן ויבין, אבל הוא לא רוצה שתהיה לזה השפעה על החלק המעשי, כמו שמובא בחז״ל על עמלק, יודע את ריבונו ומכוון למרוד בו.

הוא יודע את ריבונו, הוא מבין, יש לו ידע, יש לו יודקי, יש לו הבנה במוחין, אבל אין לזה השפעה על הקיום המעשי, הוא מכוון למרוד בו, אין את האותיות וּקי. והעבודה של מחיית עמלק, התוכן של קריאת פרשת זכור, של קריאת המגילה, היא שיהיה השם שלם, שיהיה שם יודקי וווקי שלם, שההבנה והרגש יתחברו עם המעשה. זו הסיבה הפנימית לסדר בדברי המשנה. לכאורה, המשנה הייתה צריכה להתחיל עם הדבר העיקרי, ואחר כך להמשיך עם התוספת. עיקר קריאת המגילה הוא בימים י,ד וט,ו, וחז'ל מחדשים שאפשר גם לקרוא בימים הקודמים, כשאחר המשנה הייתה צריכה להתחיל שהמגילה נקראת בימים י,ד וט,ו, בימים שמרדכי ואסתר קבעו לקריאת המגילה, ואחר כך להוסיף שאפשר לקרוא אותה גם בימים י,ד, ו,ב, ו,ג.

בפרט לפי התוכן הפנימי של הימים אלו, העיקר הוא השם יוּד קיי שזה כנגד יום טו ואחר כך מגיע המשך השם, האותיות וו־קיי שזה כנגד יום יוֹד א' ולמה המשנה פותחת אם מגילה נקראת ביוֹד א'? אלא תוכן הדברים הוא כי לכהנו לי החיבור של וו עם ה' העיקר הוא שהדברים יגיעו לקיום המעשי קיום המצוות גם מתוך קבלת עול שזה התוכן של האותיות וו־קיי דווקא בקיום מתוך קבלת עול קיום שהוא תוצאה של עצם הנשמה באה לידי ביטוי החיבור של היהודי עם עצמותו של הקדוש ברוך הוא. שכל האדם או הרגש שלו אלה דברים חשובים, אבל זו עבודת השם מוגבלת, לפי רמת ההבנה או לפי רמת רגש הלב. אבל קיום מצוות במקום של קבלת עול, של חיבור פנימי של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, זה חיבור של עצם הנשמה של היהודי עם עצמותו של הקדוש ברוך הוא.

לכן המשנה פותחת דווקא בכך שהמגילה נקראת ביום יא, היום שהוא כנגד אותיות וק, כדי להדגיש את מעלת הקיום המעשי של המצוות.