החושן והאפוד

השמות של 12 השבטים היו חקוקים פעמיים בבגדי הכהן הגדול. פעם אחת על אבני החושן, ופעם נוספת על אבני השועה משעל כתפות דייפוד. אבל יש הבדל ביניהם. השמות של השבטים שהיו חקוקים על אבני החושן, כל שבט היה חקוק על אבן משל עצמו ועל סוג אבן אחר. ראובן על אבן מסוג אודם, שמעון על אבן פיתדה, לוי על ברקת וכן הלאה. 12 אבנים נפרדות ושונות לכל אחד מ-12 השבטים.

לעומת זאת, על כתפות האפוד, כל השבטים היו חקוקים יחד ועל סוג אבן אחת, על אבן השוען. מה הסיבה להבדל הזה? רבי לוי יצחק מסביר שהדבר נעוץ בהבדל שבין פנים לבין החור. המשמעות של פנים היא כמו הפנים של האדם, הפנים מבטאות פנימיות. הפנים של האדם מבטאות את התוכן הפנימי שלו. לעומת זאת החור זה כמו העורף, הגב של האדם, הוא חיצוני בלבד. בפנים יש לאדם הרבה פרטים, כי גם הפנימיות של האדם מורכבת מהרבה רמות ופרטים.

בפנים לכל פרט יש הגדרה ותוכן משלו, עיניים, אף, פה, מצח. זו גם הסיבה שהמילה פנים היא בלשון רבים, כי יש בה הרבה פרטים. לעומת זאת, האחור, לחלק החיצוני אין בו פרטים. גם במובן הרוחני, כאשר הדבר הוא בבחינת פנים, שם כל בחינה עומדת בפני עצמה, לכל פרט יש חשיבות משלו. אבל בבחינת החור, שם כל הבחינות עומדות יחד, בלי חלוקה לפרטים.

לאור הבנה זו, נבין את ההבדל למה על החושן לכל שבט יש אבן משלו, וכל אבן מסוג אחר, ואילו על כתפי די אפוד כל השבטים חקוקים יחד, בלי חלוקה לשבטים. ההבדל נעוץ במיקום של אבני החושן ואבני השוהם על הכהן הגדול. אבני החושן היו מונחים מלפניו. על הלב שלו, באזור הפנים של הכהן. וזה מבטא את עם ישראל כשהם ברמה נעלית, כשהם מוגדרים פנים. קיום התורה והמצוות הוא מבחינת פנים, לכל מצווה יש את התוכן שלה, את הרגש והכוונה שלה, ולכן על החושן לכל שבט יש הגדרה ייחודית משל עצמו, לכל אחד יש את התוכן הרוחני שלו. לעומת זאת, אבני השוהם הינם חלק מהאפוד שממוקם מאחוריו של הכהן, וזה מבטא את עם ישראל כשהם בדרגה של אחור, עורף, כשהם עובדים את הקדוש ברוך הוא מתוך קבלת עול.

ובקיום כזה אין הבדל בין מצווה למצווה, המניע של כולם הוא אחיד. ולכן על כתפו דה אפוד, כל השבטים היו חקוקים יחד על אותו סוג אבן. החושן הוא בחינת פנים והאפוד הוא בחינת החור. רבי לוי יצחק כותב שהרעיון הזה, ההבדל בין פנים שבה לכל פרט יש ביטוי משלו לבין בחינת החור, שם כולם נמצאים יחד, בא לידי ביטוי גם במקומות נוספים. שמיים הם נעלים הם בבחינת פנים, ואילו הארץ, שהיא נחותה, היא בבחינת החור. לכן, כשדוד המלך מפרט בפרק קמ״ח בתהילים את ההילול של צבא השמיים וצבא הארץ, אנחנו מוצאים גם את ההבדל הזה. כשהוא מדבר שם על צבא השמיים, על פנים, לכל פרט יש הילול מיוחד משלו. לעומת זאת, כשהוא מדבר על צבא הארץ, החור, שם יש הילול כללי אחד לכולם.

בצבא השמיים, דוד המלך אומר, הללו את ה' מן השמיים, מים. הללוהו במרומים. הללוהו כל מלאכיו. הללוהו כל צבאר. הללוהו שמש וירח. הללוהו כל כוכבי אור. הללוהו שמי השמיים והמים אשר מעל השמיים. אבל, כשהוא עובר לצבא הארץ, שם הוא אומר הללו אחד עבור כולם יחד. הללו את השם מן הארץ. תנינים וכל תאומות, אש וברד, שלג וקיטוי הרוח, שעורה עושה דברו, הערים וכל גבעות, עץ פרי וכל ארזים, מחיה וכל בהמה, רמס וציפור כנף, כולם, כל הפרטים של צבא הארץ, נכנסים יחד תחת הילול אחד. זה גם ההבדל בין תפילין של ראש, שהם מבחינת פנים, לבין תפילין של יד, שהם מבחינת פן.

תפילין של ראש, הם כנגד שש אמידות, שהם מבחינת שמיים, פנים, ותפילין של יד, הם כנגד ספירת המלכות, שהיא מבחינת ארץ, האחור. לתפילין של ראש, לכל פרשה יש בית משל עצמה, כל פרט מקבל הגדרה משל עצמו, אבל בתפילין של יד, כל ארבעת הפרשיות נמצאות יחד בתוך בית אחד. את ההבדל הזה אנחנו רואים גם בדיני הדלקת נר חנוכה. בין קיום המצוות באופן של מהדרין, אופן העלה בהגדרה של פנים, לבין הקיום של עיקר הדין, הקיום הבסיסי שהוא בהגדרה של החור.

עיקר החיוש של נר חנוכה, הקיום של החור הוא נר איש וביתו, נר אחד עבור כל בני הבית. אבל קיום המצווה באופן של הידור, מהדרין, הקיום של פנים, בקיום זה הדין הוא נר לכל אחד ואחד. מדליקים הרבה נרות. הדבר דומה גם להבדל שבין מקרא שהיא בבחינת פנים לבין תרגום שהוא בבחינת החור. הסדר הוא שלומדים שניים מקרא ואחד תרגום. המקרא פנים הוא שניים, שניים מקרא, ואילו התרגום החור הוא רק אחד ואחד תרגום.

נחזור לנושא שאיתו פתחנו. כיוון שבבחינת פנים חלוקה רחבה יותר, כל פרט מקבל מקום משל עצמו, ולעומת זאת בבחינת החור שם אין חלוקה לפרטים, לכן באבני החושן לכל שבט ושבט יש אבן משל עצמו, אבל באבני השוהם שהן מונחות על כתפו דייפוד אין חלוקה של שבטים.