מגיע לנו נסים
סיפור מהזהר לפרשת בלק, הסבר מהגאון המקובל רבי לוי יצחק, ועידוד לחיי האדם מתורת הרבי
בזוהר לפרשת בלק מסופר שרבי שמעון ישב במדבר ולמד עם התלמידים, והקדש ברוך הוא עשה להם נס, ועופות התקבצו מעליהם כדי לעשות להם צל. בהמשך רבי פנחס בן יאיר הצטרף אליהם, וכשהוא הגיע, העופות פרחו משם. רבי פנחס אמר לרבי שמעון שהנס הזה הוא טורח לעופות, לא צריך להטריח את בעלי החיים, התורה הרי כותבת, ורחמיו על כל מעשיו. השיב לו רבי שמעון, אני לא הטרחתי אותם, אבל אם הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו, אנחנו לא יכולים לדחות את המתנות שלו. והזוהר מספר שהקדוש ברוך הוא עשה להם נס, וצמחו שם שלושה אילנות, ומעיין של מים התחיל לנבוע לפניהם. תלת אילנין הוא מעיינא דמיין אבין כמים.
רבי לוי יצחק מסביר שהתורה של רבי שמעון מקבילה ללוחות העדות שבתוך הארון. רשבי עצמו הוא כמו הארון והכפורת של הלוחות, וכמו שעל הארון והלוחות היו קרובים פרסי כנפיים למעלה, כך בסיפור כאן העופות פרסו כנפיים על רשבי והתלמידים שלמדו תורה. בנוסף לכך, רבי שמעון מוגדר שהוא מאותם בני עלייה, שהמשמעות של עלייה היא עליון, והדבר מרמז על העופות שאפים למעלה. ולכן, כשרבי שמעון לימד תורה, הקדוש ברוך הוא עשה עבורו נס והעופות פרסו כנפיים מעליו. אבל המהות הפנימית של רבי פנחס בן יאיר מקבילה למהות של אברהם אבינו שהיה מידת החסד, וזו הסיבה שרבי פנחס לא היה יכול לשאת צער בעלי חיים. הוא גם השתמש בפסוק ורחמיו על כל מעשיו, שהשורש של המילה ורחמיו, רחמים, הוא האותיות רחמ שהם בגימטריה 248, כמו הגימטריה של אברהם.
וכיוון שרבי פנחס מקביל לאברהם אבינו, זו גם הסיבה שצמחו לכבודו שלושה אילנות ונוצר מעיין של מים. כי אצל אברהם אבינו מופיע בתורה שלוש פעמים עץ, והוא עומד עליהם תחת העץ, וישענו תחת העץ, וייתה אשל בבאר שבע. וכנגד מה שאברהם אמר, יוקח נע מעט מים, נבע בסיפור מעיין המים. בהקשר לסיפור הזה הרבי שאל, הקדוש ברוך הוא הרי לא עושה ניסים לחינם. ולמה היה צורך בנס חריג שהעופות יגיעו ויעשו צל לרשבי, מה עוד שישנו כלל שאומר אסור ליהנות ממעשי ניסים? ההסבר הוא, הכלל הזה אמור ביחס לכל בני אדם, כולל גם ביחס לרבי פנחס בן יאיר, וזו הסיבה שרבי פנחס לא רצה להשתמש בצל של נס. אבל סדר החיים של רבי שמעון היה שונה.
חז״ל מגדירים אותו שהוא מלומד בניסים. משמעות הביטוי היא ששגרת החיים שלו היא שגרת נס, שגרה על טבעית. כך הוא התנהל בחיים שלו, וכך גם היה המבט שלו על העולם. לשיטתו של רבי שמעון, אפשר אדם חורש בשעת חרישה, זורע בשעת זריעה, תורה מה תהיה עליה. לשיטתו, מי שמתמסר לגמרי ללימוד התורה, טבע העולם משתנה עבורו. וכיוון שהטבע שלו היה שגרה של ניסים, לכן כשהקדוש ברוך הוא שלח לו את העופות שיעשו לו צל, הוא לא ראה הסיבה לדחות את הנס. המסר שהרבי הפיק מהסיפור הזה, שלמרות שבדרך כלל אין סומכן על הנס וצריך להתנהל על פי טבע העולם, אבל יחד עם זאת צריך לזכור שהקדוש ברוך הוא עוזר ליהודים. ויש גם מצבים מיוחדים שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות לנו נס.
וייתכן אפילו שהניסים שהוא עושה עבורנו הם לא רק בדברים מהותיים, אלא גם בדברים שוליים, כמו בסיפור של רשבי, שהנס היה רק כדי לעשות לו צל, לתת להם תנאים נוחים ללימוד התורה בלי שהשמש תכה בהם. וביחס לניסים שהקדוש ברוך הוא עושה, צריך לשים לב שלפעמים הניסים האל-טבעיים האלו מגיעים בתוך כיסוי טבעי, כאילו הטבע עצמו הופך להיות ניסי. לדוגמה, נס הגאולה של יב, יג, תמוז, שאנחנו מציינים השבוע, שהשלטון הרוסי עצמו, מתוך החלטה טבעית שלו, הודיע באופן ניסי על השחרור והגאולה של אדמווה ריאץ. והניסים האלו, שנראים כאילו הם חלק מטבע העולם, הם בעצם חיבור של התגלות על-טבעית מהקדוש ברוך הוא, שמגיעה בתוך מסגרת טבע העולם. והחיבור הבלתי אפשרי הזה הוא רק ביכולתו של הקדוש ברוך הוא, שלא מוגדר ולא מוגבל בשום הגדרה, ויכול לחבר יחד את הטבע עם מעל הטבע בבת אחת.
התמלול נעשה באופן ממוחשב, ועשויות להיות בו טעויות, בייחוד במובאות בארמית. לחיצה על משפט מנגנת את הווידאו מאותו מקום.