כמו השמש

הזוהר לפרשת בעלותך פותח במעלה של עם ישראל, שהקדוש ברוך הוא רצה בהם ונתן להם את התורה, ומי שאוחז בתורה ועוסק בה, יש לו חיים בעולם הזה ובעולם הבא. והזוהר ממשיל את החיים האלו לשמש שמאירה לכל קצות העולם. והזוהר כותב על השמש הרוחנית כך בית סיטרין אחידן בה, אחד לצפון ואחד לדרום, אחד ימינה ואחד שמאלה. שני צדדים אחוזים בו, אחד לצפון ואחד לדרום, אחד ימין ואחד שמאלה. רבי אלי יצחק מדייק במילים האלה של הזוהר ושואל כמה שאלות. כשאדם עומד עם הפנים למזרח, אז הצד הימני שלו הוא לדרום, והצד השמאלי הוא לצפון. כך כשהזוהר כותב, חד לצפון וחד לדרום, חד ימינה וחד שמאלה, זו לכאורה כפילות מיותרת. זו חזרה על אותו רעיון.

דבר נוסף, סדר דברי הזוהר דורש הסבר. כיוון שצד ימין הוא צד דרום, וצד שמאל הוא צד צפון, למה הזוהר משנה את סדר הצדדים? הוא פותח ב-1 לצפון ו-1 לדרום, הוא מקדים את צד צפון, אבל הוא מייד ממשיך, 1 ימינה ו-1 שמאלה, בשעה שצד ימין הוא הרי צד דרום. ושאלה שלישית, בדיוק המילים בזוהר. בהתחלה הזוהר כותב, 1 ל'צפון' ו-1 ל'דרום, עם האות ל'לפני כל צד, לצפון' ל'דרום, והוא ממשיך וכותב, 1 ימינה ו-1 שמאלה, בלי האות ל'לפני כל צד. ההסבר לכל השנים האלו יושב על רעיון אחד. השמש זורחת ממזרח, וצד מזרח הוא כנגד ספירת התפארת, כך שהשמש היא מבחינת התפארת, ותפארת כוללת בתוכה את הספירות חסד וגבורה. ואלו הם דברי הזוהר שהוזכרו קודם, בית סיטרין אחידן בה שני צדדים אחוזים בה, החסד והגבורה.

והשמש עולה ממזרח, אבל פניה כלפי מערב לכיוון ספירת המלכות. וכיוון שהיא עומדת עם הפנים לכיוון מערב, הרי ששני הצדדים שבה, ימין ושמאל, החסד והגבורה עומדים באופן הפוך מהסדר הרגיל. צד ימין, מידת החסד, פונה לצד צפון, וצד השמאל, הגבורה, פונה לצד דרום. וההבנה הזו מסבירה את כל השאלות. לשמש, לספירת התפארת, יש שני צדדים, אחד ימינה ואחד שמאלה, אבל כיוון שהיא עומדת כלפי מערב, הימין והשמאל שלה פונים לכיוונים אחרים, וזה מה שהזוהר כותב חד לצפון וחד לדרום. כשהרבט דיבר על ההערה הזו של אבא שלו, הוא הפיק לקח בעבודת השם מהתכונה של השמש. בשונה מהירח שמקבל את האור שלו מהשמש, השמש היא גוף מאיר, היא מאירה את העולם. יהודי צריך להיות כמו שמש, ועליו להאיר מהזריחה ועד השקיעה.

מהרגע הראשון של היום, מהרגע של מודה אני שהחזרת בי נשמתי, ועד לרגע האחרון של בידך הפקיד רוחי. וצריכים להיות כמו השמש, להאיר בכל ארבע רוחות העולם. ההתחלה היא בצד מזרח, במובן של זריחה, של אור, להאיר במקומות מוארים. צריך להאיר לימין ולשמאל, כאשר המטרה העיקרית היא להאיר בצד מערב. שהמילה מערב היא גם מלשון מעורב, מקום של לילה וחושך, מקום שהדברים מעורבים וקשה להבחיל בו בין טוב לרע. וכשיהודי ממלא את התפקיד הזה, כשהוא מאיר גם בצד מערב, לא רק בצד מזרח במקום מואר, אלא במקום של תערובת טוב ורע, המקום הופך להיות מערב במובן של דבר ערב, דבר נעים ומתוק.