מנורת המקדש, גם המשכה וגם העלאה

בכל לילה היו יוצקים בנרות מנורת המקדש חצי לוג של שמן כדי שהמנורה תדלק לאורך כל הלילה. והדרך איך הגיעו לקביעה שכמות השמן הזו היא הכמות הנדרשת, יש בזה שתי דעות. ורבי לוי יצחק מוצא רמז לשתי הדעות האלה גם במעשה המנורה עצמה. במסכת מנחות חז״ל מביאים שתי גישות איך הגיעו לקביעה שחצי הלוי הלוי הלוי – הלוי בהתחלה יצקו כמות קטנה של שמן, וכשראו שהכמות הזו לא מספיקה, הנר כבה מוקדם מדי, הוסיפו עליה עוד שמן, וכך מלילה ללילה עד שהגיעו למידה הנכונה של חצילוג. ההיגיון של כל אחת מהגישות היא, לפי הגישה של מלמטה למעלה, שהתחילו עם כמות קטנה ולאט לאט הוסיפו עליה, היא כי התורה חסה על ממונם של ישראל.

התורה לא רוצה שכסף יהודי ילך לאיבוד, יתבזבז לחינם, ולכן לא יצקו כמות גדולה של שמן. ואילו ההבנה של הגישה מלמעלה למטה היא כי אין עניות במקום השירות. בבית המקדש, מקום של השירות לא מתנהגים בצמצום, לא מתנהלים עם הגבלה ועם חיסכון, במקום של השירות מתנהגים בהרחבה, ולכן מתחילים עם כמות גדולה, ואם יהיה בבוקר שמן מיותר, יורידו בכמות.

רבי לוי יצחק מרחיב בהסברת שתי השיטות על פי פנימיות התורה, על פי קבלה, אבל במסגרת הזו אגע רק בנקודה אחת שהוא כותב בסוגריים בסיום הביור שלו. שם הוא כותב על ההקבלה של שתי השיטות האלו עם הפסוק בתחילת פרשת בעלותך המתאר את מעשה המנורה. התורה כותבת וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד יריכה עד פרחה מקשה היא. בפסוק הזה רבי לוי יצחק מוצא רמז לשני השיטות.

שיטה אחת מדברת על מלמעלה למטה ושיטה שנייה מדברת על מלמטה למעלה או במילים אחרות בסגנון של פנימיות התורה שיטה אחת היא בתוכן של המשכה ירידת אור מספירות עליונות אל ספירת המלכות, מלמעלה למטה, ושיטה שנייה היא העלאת ספירת המלכות כלפי מעלה עד בחינת הכתר מלמטה למעלה. ושתי השיטות האלה באות לידי ביטוי בפסוק הזה.

המילה מקשה מופיעה בפסוק הזה פעמיים. בפעם הראשונה המילה מקשה סמוכה למילה וזה, וזה מעשה המנורה מקשה זהב, שהמילה וזה היא מלשון נוכח, גלוי, ובפעם השנייה היא מופיעה בסוף הפסוק, ושם היא סמוכה למילה היא, עד ירחה עד פרחה מקשה היא, שהמילה היא היא בלשון נסתר.

ובין פעמיים המילה מקשה מופיעות המילים עד ירחה עד פרחה, וזה מעשה המנורה מקשה זהב, עד ירחה עד פרחה מקשה היא. מה תוכן הדברים? הוזכר קודם שישנן שתי שיטות, המשכה והלאה. אור אלוקי שיורד מהספירות אל ספירת המלכות, המשכה, וההתעלות של ספירת המלכות למעלה אל בחינת הכתר, העלאה.

החצי הראשון של הפסוק הוא בתוכן של המשכה, או בלשון של חז״ל, מלמעלה למטה שיערו. הפסוק מתחיל עם וזה, לשון נוכח, המרמז על שש הספירות שהן התגלות אור אלוקי, והן יורדות כלפי מטה עד תחתית המנורה, עד יריכה, עד הרגליים של המנורה, החלק הנמוך ביותר שלה, וזה מעשה המנוראה מקשה זהב עד ירחה. ואילו החצי השני של הפסוק הוא בתוכן של העלאה, או בלשון של חז״ל מלמטה למעלה שיערו, מלמטה עולים כלפי מעלה. מתחילים עם עד ירחה, עד פרחה, במובן של עולה ופורח, פריחה שהיא צמיחה ועלייה מלמטה למעלה, והעלייה היא עד המקום הגבוה, עד בחינת הכתר, שהכתר הוא נעלה ונעלם, הוא לא גלוי כמו עמידות. הכתר הוא נסתר, או בלשון של הפסוק היא לשון נסתר, או כמו שהתורה כותבת, עד ירחה עד פרחה מקשה היא.

העלאה מתחתית המנורה, מספירת המלכות, והיא עולה ופורחת עד המקום הנעלה עד בחינת הקטע.