״זנב״ או ״ראש״ ? קטע מהזהר לפרשת משפטים, ביאור מכ״ק רבי לוי יצחק נ״ע, ומסר לחיים משיחותיו של הרבי

פרשת משפטים פותחת בדיני עבד עברי ועמה עברייה, ובזוהר על הפרשה מוסבר שעומק הדברים עוסק בנשמה. הנשמה מכונה עמה עברייה, ומתואר שם בזוהר על קבלת הפנים לנשמה אחרי 120 שנה בעולם הזה, אם היא חוזרת למעלה כשהיא נקייה, או אם היא חלילה חוזרת עם קצת לכלוך. ומובא שם, כדהי נשמת הנפקת מאי עלמא, זכיה, נקייה, ברירה, כאשר הנשמה יוצאת מעולם הזה כשהיא זכה, נקייה ומבוררת, קודשא בריחו אניר לה בקמא נהורין, הקדוש ברוך הוא מאיר לה בכמה אורות.

רבי לוי יצחק מתמקד בשלושת הביטויים של הזוהר, זכיה, נקייה, ברירה. הוא כותב שהם כנגד שלוש הדרגות של הנשמה, נפש, רוח ונשמה. והם כנגד העבודה של הנשמה עם שלושת הלבושים שלה, עם המחשבה, הדיבור והמעשה. ובהמשך הוא כותב שהם כנגד שלושת סוגי העבודה של הנשמה בעולם. זכייה על ידי קיום מצוות עשה, נקייה על ידי הימנעות ממצוות לא תעשה, ברירה על ידי לימוד התורה. וכיוון שהנשמה עסקה בעולם הזה גם בתורה וגם במצוות, והם מכונים בתארים של אור, כנר מצווה ותורה אור, לכן הקדוש ברוך הוא מאיר לה בכמה נהורים בכמה אורות. במהלך השנים הרב הסביר דברי הזוהר ותביאו של אבא שלו באופנים שונים. נעסוק הפעם באחד מהם. הרבי אמר שאחד מדרכי הלימוד של אבא היה לציין את ראשי התיבות של המילים.

וראשי התיבות של זכיה, ניקיה, ברירה, הלאו האותיות זנב. מה התוכן הפנימי של זנב? בפרקי אבות מובאים דברי חז״ל, הווה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. אבא במסכת סנדירין בתלמוד ירושלמי מובא, הווה ראש לשועלים ולא זנב לאריות. איך משלבים את מאמרי חז״ל האלו שלא היו בסתירה ביניהם? האם צריך להיות זנב, או צריך להיות ראש.

בתורת החסידות מוסבר, ששני התיאורים האלה, זנב לעריות וראש לשועלים, הם שני מצבים בספירת המלכות, הספירה האחרונה שבעשר הספירות, כשהיא מקבלת את השפע מהספירות שמעליה, היא מכונה זנב לעריות, היא הסיום של האריות שמעליה, וכשהיא משפיעה על העולמות שתחתיה, היא מכונה ראש לשועלים, היא התחלה של השועלים שנמוכים ממנה, וכמו בספירת המלכות, המלכות כך גם בחיי אדם. יש מצבים שבהם הוא מקבל מאלו שנעלים ממנו הוא זנב לאריות, ויש מצבים שהוא משפיע לאלו שברמה פחותה ממנו הוא ראש לשועלים. ונדרש מאיתנו לאחוז בשני המצבים ביחד, להיות כל הזמן גם וגם. גם כשאדם עומד בתנועה של ביטול, כשהוא מקבל, כשהוא זנב, עליו לדעת שאומנם הוא בביטול אבל זה רק בתחום הלימוד. אסור לו להיות בשפלות או בנחיתות עצמית, להיות חסר מעלות.

לא להיות כמו מפתן הפתח שכולם רומסים ודורכים עליה. צריך לזכור שהוא גם ראש. ומאידך, גם כשאדם משפיע על האחרים, כשהוא ראש לשועלים, צריך להיות ניכר עליו שהוא זנב לאריות. הוא לא חלק מהשועלים. אולי הוא זנב, אבל זנב של אריות. וכשזו תהיה התודעה שלו, ההשפעה שלו על אלו שמקבלים ממנו תהיה הרבה יותר משמעותית. כשהם ירגישו שהוא בעצם חלק מהאריות, הם יקבלו ממנו את הדברים טוב יותר, וההשפעה תהיה הרבה יותר פנימית.