השבת והרפואה

במסכת שבת אומרים חז״ל, הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר, שבת ימי לזעוק ורפואה קרובה לבוא. השבת מביאה איתה רפואה. ורבי לוי יצחק מוצא לזה רמז בפרשת השבוע בפרשת משפטים. כשהתורה מדברת על התשלומים שאדם שהזיק צריך לשלם למי שהוא הזיק, היא כותבת שבין הדברים עליו לשלם, רק שבטו ייתן ורפו ירפא. הוא צריך לשלם על הזמן שהניזוק היום מושבת ולא יכול לעבוד, רק שבטו ייתן, והוא צריך לשלם גם את עלות ההוצאות הרפואיות שלו, ורפוי רפא.

ורבי לוי יצחק מוצא רמז בפסוק הזה לדברי חז״ל, שבת היא מי לזעוק ורפואה קרובה לאום. את המילה שבטו אפשר לפרש לא רק במובן של מושבת מיכולת לעבוד, אלא גם מלשון שבת, יום השבת. כאשר שבטו ייתן, כאשר יש את המעלה של יום השבת, אזי ורפו ירפא, נמשכת רפואה לעולם, ורפואה קרובה לבוא. מיום השבת נמשכת רפואה.

רבי לוי יצחק מוסיף וכותב שהעובדה שהתורה כופלת את המילים של הרפואה, ורפו ירפא, גם ורפו וגם ירפא, כי גם בתוכן של יום השבת, רק שבטו ייתן, יש שתי בחינות. רבי לוי יצחק מפנה בביאור שלו לספר ליקוטי תורה של אדמוֹר הזקן, למאמר את שבתותי תשמורו, שם אדמור הזקן מדבר על תוכן יום השבת. שבשבת יש שתי בחינות, שתי זמנים, שתי רמות. מעלה שבתא ושבתא דיומא. ערב שבת ויום השבת, כפי שאדמור הזקן מרחיב בתוכן של הדברים במאמר.

וכיוון שבשבת יש שתי רמות, כיוון שהשבת יש בה תוכן כפול, לכן גם התוצאה של הרפואה שנמשכת מהשבת גם היא כפולה. גם וירפוא וגם יירפיא.