מאמץ עבור צדקה

כמה מאמץ צריך לעשות בשביל מצוות הצדקה? נראה איך הרבל לומד את דברי הזוהר לפרשה. על הפסוק, פיזר נתן לאביונים, צדקתו עומדת לעד, כותב הזוהר בפרשה שלנו שמדובר על כנסת ישראל שעל ידי הצדקה היא עומדת בסוד של שלום בקיום שלם. דא כנסת ישראל, דבגין כך איהי קיימה ברזה דשלום בקיום השלים. מה התוכן של המעלות שהזוהר מציין? שעל ידי הצדקה עם ישראל עומד ברז עדי שלום, בקיום השלים, בסוד של שלום ובקיום שלם. רבי לוי יצחק מסביר כמה הסברים בנושא, ואחד מהם הוא על בסיס ההסבר של אדמו״ר הזקן באגרת הקודש שבספר התניא. שם אדמו״ר הזקן מסביר את הפסוק מישעיה שאומר, והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם.

יש מעשה של צדקה ויש עבודה של צדקה. ורבי אלי יצחק כותב שהתכנים מקבילים. רזה דה שלום, סוד של שלום, הוא כנגד מעשה הצדקה, שלום. ובקיום משלים, קיום שלם, הוא כנגד ועבודת הצדקה. והרבא מסביר את עומק הדברים של אבא שלו. לכל יהודי יש נשמה זכה, נשמה שהיא חלק אלוקה ממעלה. וכיוון שאצל הקדוש ברוך הוא יש מידת החסד והרחמים, לכן גם עם ישראל בטבעם הם רחמנים וגומלי חסדים.

הטבע של הנפש האלוקית של כל יהודי היא לרחם על הזולת ולתת צדקה למי שחסר לו. נכון, זה לא תמיד קל. הנפש הבעמית מסתירה לנפש האלוקית, היא לא מאפשרת לה להיות מה שהיא באמת, והנפש האלוקית צריכה להילחם איתה. היא נדרשת למאמץ, לעשייה. המילה מעשה הוא גם במובן של דברי חז״ל, מעשין על הצדקה. מפעילים לחץ על האדם כדי שהוא ייתן צדקה. אבל למרות שהדבר דורש עשייה ומאמץ, אבל מכיוון שהרצון הפנימי של כל יהודי הוא להיות טוב, הנשמה שלו רוצה לתת צדקה, כך שגם כשהוא נדרש לעשייה הוא לא יוצר בעצמו רצון חדש, אלא רק מגלה את התוך הפנימי האמיתי שלו.

ולכן הנתינה הזו לצדקה נקראת בפסוק מעשה הצדקה, והיה מעשה הצדקה שלום. זה אומנם מאמץ, מעשה, אבל זה עדיין לא מוגדר בתואר עבודת הצדקה. ויש נתינת צדקה שהיא הרבה יותר נעלית. ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם. צדקה שהיא לא רק מעשה, אלא עבודת הצדקה. ההגדרה של עבודה היא פעולה שאדם עושה מתוך מאמץ חריג, גדול מאוד. אדם שלא מתחשב ברצונות או בטבע שלו, והוא עובד, הוא מתייגע מתוך מטרה לעשות את מה שנדרש. עבד לא עושה מה שנוח לו, מה שהוא רוצה, אלא מבטל את המציאות שלו בפני האדון. כך גם עבודת הצדקה זו צדקה ממקום של עבודה, מעל הרצונות או הטבע של היהודי. במילים אחרות, אדם שנותן צדקה, כשהמניע הוא כי זה הטבע של הנשמה, אז למרות שהדבר דורש ממנו מאמץ, הוא מתמודד מול הנפש הבעמית שלו, אבל בסופו של דבר הוא נותן בהתאם לטבע הפנימי שלו.

ולכן הצדקה הזאת נקראת מעשה הצדקה. לעומת זאת, עבודת הצדקה, זו נתינה שהיא גם מעבר לטבע של הנפש האלוקית, זו נתינה שהיא דבר חדש גם ביחס לטבע שלו. זה עומק ההסבר של דברי האדמור הזקן. וזה מסביר הרבה הביאור של אבא שלו בהשוואה שבין שני הביטויים בזוהר לדברי התניא על שתי הרמות של הצדקה. הביטוי הראשון בזוהר הוא רזה דה שלום, סוד השלום. רזה, סוד, זה דבר מוסתר, אבל למרות שהוא מוסתר, הוא קיים. והביטוי הזה מקביל לצדקה של מעשה הצדקה. והיה מעשה הצדקה שלום. צדקה שהיא תוצאה מהטבע הטוב המוסתר של היהודי. הסוד הפנימי של כל נשמה שמוסתרת על ידי הנפש הבאמית. אבל יש צדקה משמעותית יותר, שאותה הזוהר מגדיר בקיומה שלים, קיום שלם.

זו נתינה שמקבילה לעבודת הצדקה, צדקה של עבודה מושלמת שהיא גם מעבר לטבע של הנשמה של היהודים.