יוסף, אחיו, ומוצאי שבת

בתפילת העמידה של מוצאי שבת אנחנו מוסיפים קטע תפילה שפותח במילים אתר אחרונתנו למדע תורתך. בקטע התפילה הזה יש רמז להבדל שבין יוסף הצדיק לבין שאר האחים שלו. לרבי לוי יצחק יש רשימה ארוכה על סוגיה במסכת פסחים, רשימה בת 19 עמודים, רשימה שהוא שלח אותה במכתב לבן שלו לרבי, ובתוך הדברים ברשימה הזו ומבאיית את ההבדל הפנימי בין נוסח ההבדלה שבתפילה, בין נוסח ההבדלה שבין שבת ליום חול, לנוסח ההבדלה שבין שבת לחג.

בתפילה ערבית של מוצאי שבת, אנחנו אומרים את קטע התפילה, אשר הונתנו, אבל, כשבמוצאי שבת חל יום טוב, אנחנו אומרים בתפילה, קטע תפילה, שפותח במילים ״ותְֹהְ״, ותודיענו השם אלוקינו. רבי לוי יצחק מציג ברשימה הזו את ההבדלים שבין שני קטעי התפילה האלו, ומסביר מה הסיבה הפנימית להבדלים האלו, ואיך הכל תואם ומשתלב באופן מופלא.

במסגרת הזו ניגע בחלק קטן מההסבר הזה בחלק שעוסק בתפילת מוצאי שבת. לפני שאנחנו מזכירים בקטע הזה את ההבדלה והתבדל השם אלוקינו בין קודש לחול בין אור לחושך, אנחנו אומרים שני ביטויים על הקדוש ברוך הוא אתה אחרונתנו למדע תורתך, ותלמדנו לעשות חוקי רצונך. שבח לקדוש ברוך הוא על שלימד אותנו תורה, מדע תורתך, ושבח על שנותן לנו מצוות לעשות חוקי רצונך. מה תוכן שני השבחים האלו, ולמה אומרים אותם במוצאי שבת?

רבי לויצחק מסביר שבמוצאי שבת מתחילה העבודה של היהודי בעולם הזה. מתחילים מחדש את העבודה של בירור ניצוצות הקדושה שבעולם. בשבת היהודים מרומע מהעולם. בשבת גם העולמות מתעלים לרמה אלוקית גבוהה יותר. ובמוצאי שבת חוזרים מחדש לעבודת הבירורים לבירור העולם. והבירור של עולם העשייה הוא על ידי הספירות התחתונות, הספירות יסוד ומלכות.

הרעיון הזה מתבטא גם בחלום של יוסף, והנה אנחנו מאלמים עלומים בתוך השדה. שדה מסמל את מקום העבודה, את העולם הגשמי, ויוסף והאחים שלו מאלמים עלומים, ‫אוספים את נתוצות הקדושה ‫שנמצאים בתוך השדה. ‫יוסף הוא בחינת יסוד, ‫והשבטים הם מבחינת מלכות, ‫וכולם יחד, יוסף ואחים שלו, ‫יסוד ומלכות, ‫מא�מים-עלומים בתוך השדה, ‫מבררים נתוצות קדושה בעולם.

‫החלוקה עבודת הבירורים ‫בין עבודה של יסוד ‫לעבודה של מלכות, הוא ‫שעבודה של סבירת המלכות, ‫שמסמלת ביטול וקבלת עול, ‫זו העבודה של קיום המצוות, וזו העבודה של השבטים שהם מבחינת מלכות, העבודה של קיום המצוות. ואילו הבירוש על ידי יוסף שהוא מבחינת יסוד, זו העבודה של לימוד התורה. וכיוון שהתורה היא נעלית יותר מהמצוות, כמו שחז'ל אומרים, ותלמוד תורה כנגד כולם, או כמו שחז'ל אומרים על הפסוק במשלי, וכל חפצים לא ישבו בה, שמשמעות הפסוק היא שאפילו חפצי שמיים, אפילו המצוות, לא ישבו בה, לא שבים אליה, אלא הם פחותים ממנה, כי התורה היא נעלית מהמצוות. לכן האלומה של יוסף, התורה, היא נעלית יותר מהאלומות של השבטים, והנה קם אלומתי וגם ניצבה, והאלומות של כולם השתחוו לאלומה שלו, כי התורה, יסוד, היא נעלית יותר מהמצוות מלכות.

נחזור לקטע התפילה של הטחון אמפנו. ביום השבת אסור לעשות מלאכות, כולל גם מלאכת בורר. בשבת לא עוסקים בבירור העולם, אבל כשהשבת יוצאת, כאשר יורדים חזרה לשדה, לעבודת הבירורים, כשמתחילים לעבוד בעולם על ידי תורה ומצוות, על ידי יסוד ומלכות, אומרים דבר ראשון, עתה אחרוננתנו למדע תורתך. העבודה שעל ידי תורה, ספירת היסוד, העבודה של יוסף הצדיק, ואחר כך, ותלמדנו לעשות חוקי רצונך, העבודה של החוקים, קבלת עול, קיום המצוות, ספירת המלכות, העבודה של שאר השבטים.

ועל ידי שני סוגי העבודה האלו נוכל לברר ולתקן את העולם ולכן אנחנו מיד ממשיכים ומבקשים אבינו מלכנו, החל עלינו הימים הבאים לקראתנו לשלום. אנחנו פונים לקדוש ברוך הוא גם בתואר אבינו וגם בתואר מלכנו. אבינו הוא כנגד ספירת היסוד ומלכנו כנגד ספירת המלכות. אבינו כנגד מטע תורתך ומלכנו כנגד חוקי רצונך. ואנחנו מסיימים את הבקשה שהימים האלו, הימים של השבוע החדש, יהיו חסוכים מכל חטא ומנוקים מכל עוון ומדובקים ביראתך.

רבי לוי יצחק מרחיב ששלושת הביטויים האלו הם בהמשך לחלוקה בין יסוד למלכות, בין תורה למצוות. נרחיב בזה בהזדמנות אחרת, אבל נקודת הדברים היא חסוכים מכל חטא הוא בהמשך לספירת היסוד, בהמשך לעתה אחרון נתנו למדע תורתך, ללימוד התורה. ואילו שני הביטויים ומנוקים מכל עוון ומדובקים בירתך הם כנגד ספירת המלכות, כנגד קיום המצוות, כנגד ותלמדנו לעשות חוקי רצונך שקיום המצוות חוקי רצונך מתחלק לשניים לקיום מצוות עשה ולזהירות ממצוות לא תעשה.