מצפים מאיתנו ליותר

בזוהר לפרשת בראשית כתוב שכשקדש ברוך הוא רצה לברוא את האדם, כתבה הקודש בריכו למברי האדם העליונים והתחתונים הזדעזעו. הזדעזעו כל ליליים ותתיים. למה הם הזדעזעו? רב אלי יצחק מסביר שהסיבה לזעזוע שלהם הייתה כי האדם הוא לא עוד פרט בבריאה, אלא הוא כולל את כל הנבראים. גם העליונים וגם התחתונים נתנו בו חלק. הנשמה שלו מהעליונים, והגוף שלו מהתחתונים. זה גם תוכן הפסוק, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. נעשה בלשון רבים, שמשמעות הדברים שגם העליונים וגם התחתונים שותפים ביצירה שלו. האדם נברא בצלמנו של העליונים וכדמותנו של התחתונים, ולכן שניהם יזדעזעו. ורבי לוי יצחק מוסיף וכותב שהם יזדעזעו כי שם האדם יכתב ויפגום בכל אחד מהם.

כשהרב הסביר את הדברים, הוא גילה אור חדש, אור גבוה יותר, בדברי הזוהר האלו ובביאור של אבא שלו. ההבנה השטחית שהעליונים ותחתונים יזדעזעו מהחשש שמא אדם יחטא לא מתקבלת על הדעת. מדובר הרי על הזמן הנעלה של ששת ימי בראשית, הבריאה שהתורה מעידה עליה, וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, עולם על מילואו נברא, הכל מושלם, הכל טוב. במצב כזה אין מקום לחשש של חטא.

מה עוד שמדובר על האדם שהוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. ומדובר על הזמן שבו בא קודשו בריחו למי בריא האדם. הרצון של הקדוש ברוך הוא לברות האדם במקום כזה של רצון של הקדוש ברוך הוא, בוודאי שאין מקום למחשבות על חטא של האדם. מוכרחים לומר שיש כאן הבנה עמוקה יותר.

בפרט שאם נדייק בלשונו של רבי לוי יצחק, נשים לב שהוא כותב שני פרטים. פרט ראשון, שהעליונים והתחתונים מזדעזעו מעצם הבריאה של האדם. ופרט שני, שהם מזדעזעו שמא הוא יכתב ויפגום בהם. כך שברור שלא מדובר שהם יזדעזעו מהמחשבה שאדם יחטא ויפגום בנו, אלא ההסבר הוא עמוק יותר. העולם כולו נברא באופן מושלם, והקדוש ברוך הוא מעיד על הבריאה, וירא אלוקים כי טוב, ויותר מכך, והנה טוב מאוד.

ואם אחרי כל השלמות הזו עדיין יש צורך בבריאת האדם, משמעות הדברים היא שלמרות השלמות הנוכחית, העולם צריך להתעלות למקום הרבה יותר גבוה. וכמו שרבי לוי יצחק כותב, האדם הוא לא עוד פרט בבריאה, אלא הוא כולל כל הנבראים. הוא אמור ליצור שלמות מחודשת בכל הנבראים. ולכן, כשהעליונים והתחתונים שמעו שהקדוש ברוך הוא רוצה לברוא אדם, כשהם הבינו שהקדוש ברוך הוא בוהד דבר שירומם את הבריאה כולה, הם הזדעזעו במובן של יראת בושת. זעזוע שמבטא את ההתבטלות המוחלטת שלהם כלפי הבריאה המרוממת הזו. וההתבטלות הזו הייתה הכנה מתאימה מצידם שהם יהיו ראויים להתעלות על ידי האדם הראשון. זה תוכן הזעזוע של העניינים והתחתונים. העירה הפנימית, הבושה הפנימית מהדמות הנעלית שהקדוש ברוך הוא עומד לברוא, דמות שתרומם אותם לשלמות הרבה יותר גבוהה.

ואחרי הזעזוע הזה, המחשבה הבאה הייתה החשש שמא הוא יחטא ויבקום. וכמובן שגם המחשבה הזו היא לא במובן השטחי של חטא של עבירה, אלא חטא במובן של חיסרון. חיסרון בשלמות המרוממת. החשש לא נבע מירידה במצב הנוכחי שלהם, מזה אין מה לחשוש. החשש היה, מכיוון שהם במצב של טוב מאוד, והם מבינים שאדם אמור לרומם אותם לשלמות חדשה, למקום הרבה יותר גבוה, כך שנדרשת ממנו עבודה שמעל עולם המושגים שלהם, החשש הוא שמא הוא לא יצליח לרומם אותם למקום החדש, אולי העבודה הגבוהה שלו לא תהיה מושלמת, כך שביחס למקום שהם אמורים להגיע לידי האדם, יהיה פגם וחיסרון. ומזה החשש שלהם, זו ההבנה שרבא מעניק לדברי הזוהר, והמסר שרבא מלמד מההבנה הזו, כיוון שזו הייתה עבודה של אדם הראשון, הרי שזו גם העבודה של כל אחד מאיתנו, האדם הראשון, עברה היחידי בעולם, כדי ללמד אותנו, שכל אחד הוא כמו אדם ראשון, מכל אחד מצפים מה שמצפים מהאדם הראשון, וזו גם הדרישה מאיתנו, בוודאי שלא חוששים שנפגום את ה...וריה, במובן השטחי, כל ישראל בחזקת כשרות, כשרות ובוודאי שאף אחד מישראל לא יחטא חלילה.

דברי הזוהר מלמדים אותנו מהי הציפייה מאיתנו, לדעת איזו זכות יש לנו ואיזו אחריות מוטלת עלינו. כל אחד מאיתנו נברא כמו האדם הראשון, בצלמינו, כדמותינו, כל אחד כולל את העליונים והתחתונים, כך שבי ובך ובכל אחד מאיתנו תלויה השלמות של הבריאה כולה. אנחנו צריכים לדעת שאסור לנו לפגום את העולם, ואנחנו צריכים לדעת שיש לנו את הכוח לרומם את העולם למקום גבוה יותר, להביא אותו לשלמות המלאה, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.