הנחש והתורה

בפרשת בראשית התורה מספרת על הנחש שהסיט את חווה וכתוצאה מכך את אדם לחטוא בחטא עץ אדת. וחז״ל אומרים במסכת שבת שהנחש הטיל בחווה זו המה וכך כל האנושות שלאחר מכן הייתה עם זו המה עד לזמן מתן תורה שאז פסקה זו המתן של ישראל. משמעות דברי חז״ל שאומרים ישראל, שעמדו על הר סיני פסקה זו המתן היא שהתורה היא התיקון תשובת המשקל לפגם של הנחש ורבי אלי יצחק מוצא בזרן הזה.

בספר הזוהר מובא שעץ החיים שייך לספירת התפארת וספירת התפארת שייכת למתן תורה. על הפסוק מספר דברי הימים לך השם הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד ככל בשמים ובארץ מובא במסכת ברכות הגדולה זו קריאת ים סוף והגבורה זו מכת בכורות, והתפארת זו מתן תורה וכן הלאה. כך שמתן תורה שניתנה על הר סיני, כפי שחז״ל ציינו ישראל שעמדו על הר סיני, שייכת לספירת התפארת כמו עץ החיים. וכפי ששלמה המלך אומר בספר משלי על התורה, עץ חיים היא למחזיקים בה. התורה היא עץ חיים והיא ניתנה בסיני, וכאשר ישראל עמדו ליד הר סיני וקיבלו את התורה, פסקה מהן זו אמת הנחש. רבי אלי יצחק כותב שהדבר מרומז גם בערך המספרי.

הערך המספרי של סיני הוא 130. הערך המספרי של עץ חיים הוא 228. יחד סיני ועץ החיים הם 358. בדיוק כמו הערך המספרי של נחש 358. התורה שהיא עץ חיים, התורה שניתנה בסיני היא תשובת המשקל, היא התיקון של הפגם של הנחש. ולכן ישראל שעמדו על הר סיני, הם קיבלו את התורה, פסקה זוהמתן. פסקה מהן זוהמת הנחש הקדמוני.