״שופך דם האדם באדם דמו ישפך״

בין יתר ההוראות שהקדוש ברוך הוא אומר לנוח אחרי המבול, מופיע הפסוק שופך דם האדם, באדם דמו יישפך. נעסוק קצת בתוכן הפנימי של הפסוק הזה. האדם חי באמצעות הדם, וכאשר חלילה שופכים דם, האדם מאבד את החיים שלו. שלילת חיים, רצח, זו פעולה של קו הגבורות. ורבי לוי יצחק כותב שהדבר מרומז בספירות שממוקמות בקו השמאלי, בקו של הגבורות. בקו השמאלי עומדות הספירות בינה, גבורה והוד. הערך המספרי של בינה הוא 67, הערך המספרי של גבורה הוא 216 ושל הוד הוא 15, והערך של כל הספירות האלו יחד, 67 ועוד 216 ועוד 15, הוא 298, וזו הגימטריה של המילה רצח 298. כי רצח, שלילת חיים, שופך דם האדם, זה גבורות.

רבי לוי יצחק מסביר שהתוכן הפנימי של החיות שבאמצעות הדם הוא המשכת חיים ושפע מהמוכין מספירת הבינה לכל שש הספירות. הוא כותב שהשם של הקדוש ברוך הוא של ספירת הבינה הוא שם אהיה. וכאשר כותבים את השם אהיה בחישוב שנקרא בריבוע, בריבוע זו כתיבה באופן הבא א', א', א', ה', י', א', י', ה', א', 1, א', ה', 6, א', ה', י', 16, א', ה', י', ה', 21, כך שהערך של השם הזה בריבוע הוא 44, וזו הגימטריה של דם. וכשיש השפעה מספירת הבינה לשש המידות, השפעה של דם, זו המשכה של חיים, זו המשכה של דם מהאדם של בינה לאדם, אדם של שש הספירות, כמו שהוא מסביר שם מה זה אדם של בינה ואדם של שש הספירות.

אבל כאשר ישנו מצב של שופך דם האדם באדם, כאשר יש מניעה של השפעת החיות הזו, אז אם הדבר נעשה במזיד ובכוונה, הדין הוא דמו יישפך. ואם הדבר נעשה בשגגה, על הרוצח להיות גולה לעיר מקלט. רבי לוי יצחק כותב שהמילה גולה גם היא בגימטרייה 44 כמו המילה דם. כי כיוון שעל ידו נשפך דם, עליו להיות גולה.

והאיש הזה צריך לגלות לעיר מקלט. כשהתורה כותבת שערי מקלט הם היו ערים של הלוויים, ובהקשר הזה של ערי המקלט בערי הלוויים, רבי לוי יצחק כותב דבר מעניין. הלוויים הם מבחינת גבורות, ולכן הערים שלהן קולטות את אלו שהרגו בשגגה. והמספר של הערים של הלוויים של ערי המקלט הוא שש ערים ועוד ארבעים ושתיים ערים. כמו שהתורה כותבת בסוף חומש במדבר, ואת הערים אשר תיתנו ללוויים, את שש ערי המקלט אשר תיתנו לנוס שמה הרוצח ועליהם תיתנו 42 עיר. יחד היו 48 ערים. רבי לוי יצחק כותב שגם המספר 42 עיר, מ״ב עיר הוא שם של גבורות, השם מ״ב הוא שם של גבורות וגם המספר 48 בגמטרייה חם מפרשת השבוע גם הוא ביטוי של גבורות.

הוא גם מציין שהיום השני בשבוע שהוא היום שכנגד גבורות השיר של יום שאומרים ביום שני הוא שיר מזמור לבני קורח, שבני קורח הלווים הם מבחינת גבורות. והשיר הזה הוא פרק מ'-ח' בתהילים, כנגד מ'-ח' ערי המקלט. והפרק הזה מופיע בספר השני שבתהילים, שהספר השני, שהוא כנגד מידת הגבורה, והספר השני בתהילים, הספר שכנגד הגבורות, נפתח בפרק מ'-ב, שכמו שהוזכר קודם, השם מ'-ב' הוא שם של גבורות, וגם פרק מ'-ב' פותח עם הלווים, למנצח משכיל, לבני קורח, שבני קורח הם מבחינת גבורות.