כח האחדות

בסוף פרשת נוח התורה מספרת על המגדל שאנשי דור הפלגה בנו, והזוהר מרחיב בתוכן הרוחני של הסיפור. ניגע קצת בנושא הזה. הזוהר מסביר שהמשמעות של ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, שהעולם היה אז ביסוד ועיקר ושורש אחד ובאמונה אחת בקדוש ברוך הוא. דאקדין עלמא ביסודה ועיקרה ושורש אחדה, ומהימנות אחדה ביה בקדשה בריחו. אבל אחר כך, ויהי בנוסאם מקדם. הם הסיעו את עצמם מהקדוש ברוך הוא, שמכונה קדם במובן של קדמונו של עולם.

בהערות שלו לזוהר, רבי לוי יצחק מסביר שהתוכן של שפה אחת ודברים אחדים הוא כנגד ספירת המלכות. בפתח אליהו, ספירת המלכות משולה לפה. מלכות, פה. וזה התוכן של דברים אחדים, דברים במשמעות של דיבור. גם התוכן של שפה אחת מרמז על ספירת המלכות. הירך המספרי של שפה 385 זהה לגימטריה של שכינה, שספירת המלכות מכונה בתואר שכינה. והמשמעות של דברים אחדים, אחדים בלשון רבים, מרמז על השורש של ספירת המלכות בספירות הגבוהות ממנה, שהן מרומזות בלשון של הזוהר, יסודה, עיקרה, שרשה, כפי שרבי לוי יצחק מסביר בהערה שלו. כשהרבע דיבר על דברי הזוהר והערות של אבא שלו, הוא מיקד את ההבנה במעלה ובעוצמה של האחדות.

מדובר על אנשי דור הפלגה, אנשים שרוצים להילחם בקדוש ברוך הוא, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה, ולמרות זאת הזוהר מדבר עליהם בהקשר של ספירת המלכות ועל השורש שלה בספירות בעולם של קדושן א', כי הייתה בהם מעלה מיוחדת מאוד, האחדות שהייתה ביניהם. הקדוש ברוך הוא עצמו אומר שבגלל שהם מאוחדים, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, התוצאה היא, ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. האחדות מושרשת במקום רוחני מאוד גבוה. כשהתורה מספרת על בריאת גן עדן בששת ימי בראשית, שגן עדן הוא מקום רוחני נעלה ביותר, התורה כותבת, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. מכך שישנו מושג של ומשם ייפרד, למרות שלא מדובר על פירוט במובן השלילי, אלא על פירוט במובן רוחני נעלה, בכל זאת, זו כבר לא אחדות מושלמת.

משמע מכך שהשור של האחדות הוא ממקום גבוה יותר מאשר הנהר שיוצא מעדן ומשקה את הגן. והבעיה של אנשי דור הפלגה הייתה שהם ניצלו את הכוח המיוחד של האחדות לדברים שליליים. חז'ל אומרים במדרש, אפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, אמר המקום, כביכול איני יכול לשלוט בהם כיוון ששלום ביניהם. והמדרש מביא את דברי הנביא הושע, חבור עצבים אפרים, הנח לו. אפילו אם עם ישראל שמכונה בשם אפרים עובד עבודה זרה, עצבים, אבל הם במצב של חבור, הם מחוברים ומאוחדים ביניהם, אז הקדוש ברוך הוא אומר, הנח לו, אני לא יכול לפגוע בהם. הרב לומד מהסיפור של אנשי דור הפלגה, עד כמה חשובה האחדות, איזה כוח יש לה. דוד המלוך אומר, מאויביי תחכמני.

מהאויבים שלי אני צריך ללמוד ולהחכים, לדעת איך להתנהג. מהאויבים של צד הקדושה, מאנשי דור הפלגה אנחנו צריכים ללמוד ולהחכים, להבין מה הכוח של האחדות. על הפסוק בתהילים, קרבו רודפי זימה מתורתך רחקו, ישנו פתגם שאומר, אצל רודפי זימה, אלו שלא בצד הקדושה, יש מצב של קרבו, הם קרובים אחד לשני, מאוחדים ביניהם, ואילו אצל מתורתך, אלו שעוסקים בתורה, יכול להיות חלילה מצב של רחקו, וצריך להיות מאויבי תחכמני, ללמוד עד כמה חשובה האחדות, מה המעלה הגבוהה שלה ועד כמה צריך להתחזק באחדות בינינו.