ביאור מיוחד בפירוש רש״י על פרשת וישלח

אחד החידושים של הרבי הוא הביאורים שלו בפירוש רשי על התורה. בקטע הבא נעסוק בביאור של אבא של הרבי, של רבי לוי יצחק, על רשי בפרשת השבוע. בביאור של רבי לוי יצחק על דברי הזוהר לפרשת וישב, תוך כדי הסבר עמוק שלו על התוכן הפנימי של ראובן, שמעון ולוי, הוא מסביר בתוך סוגריים ביאור מעניין בפירוש רשי לפרשת וישלח.

אחרי ששמעון ולוי הרגו את אנשי שכם, התורה מספרת שהם לקחו שלל את רכוש העיר, את צונם ואת בקרם ואת חמוריהם ואת אשר בעיר, וכך התורה מונה כמה דברים שהם לקחו כשלל, ובין הדברים היא כותבת גם ואת כל חילם. מה זה חילם? רשי לפסוק מסביר חילם ממונם, את הכסף שלהם.

ורש״י מביא כמה הוכחות שהמשמעות של חילם, חיל זה ממון, כסף. וכך רש״י כותב, וכן עשה לי את החיל הזה, וישראל עושה חיל, ועזבו לאחרים חילם. רש״י מביא שלוש הוכחות, שלוש ראיות, שהמשמעות של חיל הוא כסף. הראיה הראשונה שהוא מביא היא מחומש דברים, בפרשת עקב. שם התורה שוללת את המחשבה של ואמרת בלבבך, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, שאדם לא יחשוב שהוא זה שבכוחו מתפרנס, אלא וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. כך שהראיה של רשי היא המילים עשה לי את החיל הזה.

הראיה השנייה היא מפרשת בלק בחומש במדבר, שם בנבואה של בלעם הוא אומר על עם ישראל וישראל עושה חיל, עם ישראל צובר נכסים וכסף. וראיה שלישית מספר תהילים, שם בפרק מ'ט בפסוק יא דוד המלך אומר שאחרי הפטירה הכסף לא נשאר אצל האדם אלא ועזבו לאחרים חילם. הכסף נשאר לאנשים אחרים. עד כאן דברי רשי.

שואל רבי לוי יצחק דבר ראשון למה רשי צריך להביא שלוש הוכחות להסבר שלו? למה לא מספיקה הוכחה אחת? דבר שני, הסדר שרשי כותב את ההוכחות שלו דורש הסבר. ההוכחה הראשונה שלו היא מחומש דברים, השנייה מחומש במדבר. לכאורה יותר מתאים שהראיות יהיו לפי הסדר של החומשים, כמו שרשי נוהג לאורך הפירוש שלו בכל התורה. כך שקודם הוא היה צריך לצטט את ההוכחה מחומש במדבר, ואחריה מחומש דברים.

בשאלה נוספת, ההוכחה השלישית היא מפרק מ'ט בספר תהילים, מפסוק יא שם בפרק. כשנסתכל בפרק ההוא נראה שכמה פסוקים קודם, באותו פרק, יש פסוק אחר שיכול להיות הוכחה מתאימה. שם בפסוק ז', דוד המלך אומר, הבוטחים על חילם. ולמה רש״י מתעלם מהפסוק הזה ומדלג להמשך הפרק לפסוק י״א?

ההסבר של רבי לוי יצחק מאוד מעניין. הוא מסביר שהפסוקים שרש״י מביא כראייה והסדר שהוא הציב את הפסוקים זה בעצם השתקפות של הסיפור, הסיפור של אנשי שכם מול בני יעקב. ההתייחסות של בני שכם לכסף שלהם, לרכוש שלהם, היה הפסוק הראשון. כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזה הפסוק הראשון שרש״י מצטט.

ובגלל שזו הייתה הגישה שלהם, וזו הרי גישה פסולה, לכן בני יעקב, בני ישראל, לקחו כשלל את החיל הזה משכם. וזה הפסוק השני, ההוכחה השנייה של רש״י, וישראל עושה חיל. זה היה השלב השני בסיפור. בני ישראל, הבנים של יעקב אבינו, לקחו את החיל הזה. לכן סדר הפסוקים הוא לא לפי המיקום שלהם בתורה, אלא לפי הסדר שלהם במאורעות הזמן.

הסוף של הכסף הזה היה בגלל שזה רכוש וכסף עם חשש של עבודה זרה, ובני יעקב לא רצו להשתמש עם הכסף הזה, כמו שהתורה מספרת בהמשך הפסוקים שיעקב אבינו טמן את כל השלל הזה תחת האלה, לכן הפסוק השלישי הוא ועזבו לאחרים חילם. בני יעקב השאירו את הכסף הזה לאחרים, הם לא עשו בזה שימוש. ולכן רשי העדיף את הפסוק המאוחר יותר בפרק מ״ט בתהילים, כי דווקא הפסוק הזה מבטא את מה שעשו עם הכסף הזה, את החלק השלישי של הסיפור של הכסף הזה.

כפי שהוזכר בתחילת הדברים, הביאור הזה הוא רעיון שרבי לוי יצחק כותב בדרך אגב בתוך סוגריים. והוא מסיים את הביאור וכותב, ואין כאן המקום להאריך בזה, וברצות השם אבאר בזה עוד אם ירצה השם. והוא סוגר את הסוגריים וחוזר להמשך הביאור המרכזי שלו.