מסר מה״כיור״ ומה״מזבח״

בחצר המשכן עמדו שני כלים, המזבח שעליו היו מקריבים את הקרבנות, והכיור שממנו הכהנים היו מקדשים את הידיים ואת הרגליים לפני תחילת העבודה במשכן. ולכל אחד מהם יש תוכן שיש בו מסר עליהם. בפרשיות והקל פקודי התורה מתארת את בניית המשכן, ובין שאר כלי המשכן היו גם הכיור והמזבח. שניהם עמדו בחצר המשכן, לפני פתח הכניסה למשכן עצמו. ורבי ימיצחק כותב שיש בהם רמז לעבודת השם שנדרשת מאיתנו.

הכיור והמזבח, כל אחד מהם מסמל תוכן שונה. על המזבח בערה אש, והכיור היה מלא במים. אש, שהיא עולה כלפי מעלה, שהיא מכלה ושורפת, מסמלת התעלות מהעולם, של רצון להתנתק מהגשמיות. או בלשון של תורת החסידות, זו תנועה של רצון, ריצה של הנפש להתעלות ולהתאחד עם הקדוש ברוך הוא. ואילו מים, שהטבע שלהם הוא שהם יורדים ומחלחלים כלפי מטה, הם מסמלים ירידה אל העולם כדי לברר ולתקן אותו. או בלשון של תורת החסידות, זו תנועה של שוב, לשוב אל העולם, לא להתנתק ולברוח ממנו. בסגנון של תורת הקבלה, אש, מזבח, זה ביטוי של גבורות, ומים, כיור, זה ביטוי של חסדים. ושניהם, הכיור והמזבח, עומדים בחצר המשכן עוד לפני הכניסה למשכן עצמו.

המשכן והכלים שבתוכו, המנורה, שולחן לחם הפנים, מזבח הזהב, הם עיקר עבודת השם של היהודי. וההכנה לעבודה הזו, כשנמצאים עוד בחצר המשכן, זו העבודה של הכיור ושל המזבח, העבודה של רצו ושל שוב. וההבדל בין המזבח והכיור, שזה אש וזה מים, התוכן המנוגד של רצו ושל שוב, בא לידי ביטוי גם במיקום שלהם בחצר המשכן, וגם בסדר זמני העבודה של הכוהנים איתם.

המזבח עמד קרוב יותר לפתח הכניסה לחצר המשכן, ואילו הכיור עמד פנימה יותר, הוא עמד בין המזבח לבין המשכן עצמו. כשהכוהנים נכנסו לחצר המשכן, דבר ראשון הם פגשו את המזבח, ורק אחריו עמד הכיור. כך שהמיקום של רצור, של המזבח, של אש, עומד לפני השוב, לפני הכיור, לפני המים.

אבל בסדר העבודה של הכוהנים, דבר ראשון הם היו צריכים לקדש את הידיים והרגליים מתוך המים שבקיאור, ורק אחר כך הם יכלו לגשת ולעבוד על המזבח. דבר ראשון מים, שוב, ורק אחר כך אש, רצו. מה תוכן הדברים? תחילת העבודה של היהודי היא קודם רצו ואחר כך שוב. יהודי צריך לשאוף, להתאחד עם הקדוש ברוך הוא, להתעלות מחיי החולין של העולם הזה, להיות בתנועה של אש, של רצו. אבל אחרי ההתעלות הזו הוא צריך לדעת שלמרות המעלה הגדולה של ההתעלות הרוחנית, של הרצון להתאחד עם הקדוש ברוך הוא, המטרה היא שוב, התיקון והבירור של העולם הזה. לא להתנתק ממנו, אלא להישאר בו, לעבד אותו ולתקן אותו. ולכן, כשנכנסים לחצר המשכן, כשנכנסים לעבוד את הקדוש ברוך הוא, דבר ראשון עומד המזבח, המקום שבו בוערת אש.

המזבח שמסמל תנועת הנפש של רצון, את ההתעלות אל הקדוש ברוך הוא, הניתוק מהאולם, גבורות. ואחריו עומד הכיור, המים, הכלי שמבטא את העבודה של שוב. החזרה אל העולם הזה, חסדים. זה סדר העבודה של יהודי, קודם רצור ואחר כך שוב, קודם מזבח ואחר כך כיור. אבל כדי שנוכל להתחיל לעבוד את השם בקו העבודה של רצור, כדי שנוכל להתחיל לעלות אש על המזבח, צריך לפני כן לקבל כוח נא הקדוש ברוך הוא. צריך המשכה של חסדים. שלמה המלוך אומר בשיר השירים, ‏�ֲ׳ְ׳ְ֥֥֥֥֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֣֫ גבורות ארצו צריך חסדים מים. או אם ניקח דוגמא ממקום אחר, לפני יצחק אבינו, שהוא בחינת גבורות אש, עמד אברהם אבינו, שהוא בחינת חסדים מים. זו הסיבה שלמרות שהמזבח עומד ראשון בחצר המשכן, למרות שהוא השלב הראשון בעבודת השם שלנו, אבל לפני העבודה בו צריכים לקדש את הידיים והרגליים עם המים שבכיור, צריכים המשכה של חסדים, אנחנו מקבלים כוח בשביל עבודת השם שנדרשת מאיתנו.