מה׳שבר׳ אל ה׳אושר׳

דוד המלך אומר בתהילים, אשרי שאל יעקב בעזרו, סברו על השם אלוקיו. הזוהר מסביר למה הביטוי הוא סברו על השם. למה לא כתוב תקוותו או ביטחונו על השם. הזוהר כותב כך, סברו, ולא אמר תקוותו ולא ביטחונו, כי במילה סברו יש עומק פנימי. למרות שהמובן של סברו בשין שמאלית זה ביטחון או תקווה, אבל דוד המלך אומר דווקא סברו כדי לרמז על שין ימנית. שברו על השם אלוקיו במובן של שבר.

והמובן הוא, נוח להם לצדיקים לשבור את עצמם שברו בשביל השם אלוקיו. והזוהר מביא את הפסוק על יעקב אבינו, שהתורה כותבת, וירא יעקב כי יש שבר במצרים. והמשמעות היא לא רק שבר במובן של מזון, אלא במובן של שבירה, של גלות. יעקב אבינו צפה את הגלות והשבירה במצרים. ולמרות זאת, עם ישראל נשארו איתנים באמונה בקדוש ברוך הוא. והזוהר מסיים, שהודות לכך, עם ישראל זכה לפורקנין ולניסין ולאטווין שגאים, לגאולות, לניסים ולאותות רבים. רבי ללוי יצחק מסביר מה תוכן שלושת הביטויים בזוהר, גם לפורקנין, לגאולות, גם לניסין, לניסים, וגם לאטווין שגאים, לאותות רבים. אלו שלושה ביטויים, זה גבוה מזה. פורקנין, זה שפע מספירת המלכות, ספירות מחסד ועד יסוד ועד ונסגין זה שפע מספירת הבינה מהמוחין.

הוא מסביר בהרחבה מה התוכן של פורקן, פדיון, בהקשר של ספירת המלכות, ובין הדברים הוא כותב שהקשר מרומז בכך שהערך של המילה פורקנין 496 זה אותו ערך של מלכות 496. ניסין זה גילוי אלוקי שמעל לטבע, מעל לשם אלוקים שהוא בגימטרי הטבע, וזה הגילוי האלוקי של שש המידות שפותחים עם מידת החסד, עמידה שבקו הימין. והדבר מרומז בכך שנס 110 זה בגימטרייה ימין. בנוסף לזה, המילה נס עם שתי האותיות של המילה יחד הם 112, וזו הגימטריה של השמות יכווויקי 26 ואלוקים 86 שיחד הם 112. ואטוון סגין הוא כנגד ספירת הבינה, כפי שהוא מסביר גם את התוכן של אותות וגם של רבים, ואיך שניהם מקבילים לתוכן של ספירת הבינה. וכל השפע הגדול הזה הוא תוצאה של שברו על השם אלוקיו, בגלל האמונה בהשם, למרות הירידה למצרים. כשהרעבי דיבר על דברי הזוהר האלו, הוא הפיק מכך הוראה לחיים שלנו.

כמו שיעקב אבינו ראה שיש שבר במצרים, כך גם אנחנו, הבנים שלו, מתמודדים עם הקשיים של הגלות, אבל למרות זאת לא מתפעלים מהקושי, כי אנחנו יודעים שזה הרצון של הקדוש ברוך הוא, זו השליחות שקיבלנו ממנו. ובשכר זה נזכה לשפע הגדול ביותר, הירידה מביאה אל העלייה הגדולה.

עצם הירידה של הנשמה לעולם הגשמי הזה, ובנוסף לזה הירידה לגלות מצרים לפני אלפי שנים, ועד לירידה לגלות הנוכחית, הכל מוביל למטרה להגיע לעלייה הגדולה שתבוא בעקבות הירידה. והעלייה הגדולה הזו מרומזת בפסוק שהזוהר מצטט מספר התהילים. הפסוק שמדבר על שברו על השם אלוקיו פותח במילים אשרי שקל יעקב בעזרו. הביטוי הוא אשרי. כתוצאה משברו בשין ימנית, מהקושי של הגלות, נגיע לאשרי במובן של עושר, של תענוג. על ידי הירידה של שברו נגיע לפסגה של אשרי.