הכיור והכהן הגדול ״בן קטין״

בפרשת כי תישא הקדוש ברוך הוא מורה למשה רבנו לעשות כיור ולהעמיד אותו בחצר המשכן. ועשית כיור נחושת וחנון נחושת לרוחצה. ואל רבי לויצחק יש ביור מיוחד על הכיור ועל מכשיר נלווה שבנו לו בבית המקדש. הכיור היה מלא במים. ומים שעומדים בתוך כלי שרת, בתוך כלי קדוש במהלך הלילה, הדין הוא שהם נעשים טמאים. וכדי להביא לכך שהמים שבכיור לא היו טמאים, מספרת המשנה במסכת תמיד על כהן גדול בשם בן קטין, שבנה מכשיר בשם מוכני, סוג של מנוף שיש בו גלגל, ובאמצעותו היו מורידים לפני הלילה את הכיור לתוך בור באדמה, ששם זרמו מים, וכך מי הכיור לא נפסלו.

רבי לוי יצחק מסביר את התוכן הפנימי של הדברים. השם של הכהן הגדול היה בן קטין, והתוכן הפנימי של השם הזה מבטא ביטול. השם בן קטין מבטא שהוא היה קטן ושפל בפני עצמו. הוא היה בתנועת נפש של ביטול. או בלשון של תורת הקבלה, הוא היה בבחינת ספירת החוכמה, שהתוכן של ספירת החוכמה הוא ביטול. המילה חוכמה היא האותיות כוח מה. כוח של מה? של דבר אפסי. של ביטול. או כמו שמשה רבנו אמר, ואנחנו מה כי תלינו עלינו. אנחנו מה? אין לנו כל מציאות שתתלוננו כנגדנו.

ספירת החוכמה היא גם כנגד אות י' של שם י' כו' ק', שהאות י' היא האות הקטנה ביותר, היא נקודה בלבד, שגם זה מבטא ביטוי. כך שהכהן הגדול, בן קטין, מבטא חוכמה, מבטא ביטוי. רבי לוי יצחק מוסיף וכותב שיעקב אבינו התבטא כלפי הקדוש ברוך הוא בביטול ואמר, קטונתי מכל החסדים. שהמילה קטונתי שמבטאת ביטול וענווה של יעקב אבינו דומה לשם בן קטין.

והוא כותב רמז נוסף בקשר שבין הביטול של יעקב אבינו לבין הכהן הגדול בן קטין. כשרבקה אבינו אומרת ליעקב אבינו, שהיגש לקבל את הברכות מיצחק אבינו, התורה מספרת, ותיקח רבקה את בגדי עשיו, ותלבש את יעקב בנה הקטן. התורה מגדירה את יעקב בתואר בנה הקטן, תואר שמבטא ביטול.

ורבי לויצחה כותב שהגימטריה של המילים בנה הקטן 211 זהה בדיוק לגימטריה של בן קטין 211 כשניהם עימתו תוכן ביטול. גם העובדה שבן קטין היה כהן גדול, גם זה מבטא את העובדה שהוא היה בביטול וענווה. הכהן הגדול הראשון היה אהרון הכהן, והוא היה בבחינת ביטול וענווה. או כמו שמשה רבינו מתבטא עליו בתחילת פרשת כוח, ואהרון, מה הוא? כי תלינו עליו. אהרן הכהן, הכהן הגדול, הוא בבחינת מה ובביטוי.

רבי אלוהים יצחק מחדד את הדברים וכותב, למרות שהכהן הוא כהן גדול, ואיך גדול, גדולה הולכת יחד עם ביטול. לכאורה הם מנוגדים זה לזה. הוא מביא דברי הזוהר שכותב, מאן דאי הוא זעיר, אי הוא רב. מי שהוא קטן, הוא גדול. משמעות הדברים היא, מי שנוהג בשפלות וענווה מי דאי הוא זעיר, הוא הגדול האמיתי, אי הוא רב, הוא גדול, דווקא הענבה והביטול, מאן דאעי וזעיר, מביאה את הגדלות, אי הוא רב, הוא כהן, גדול. לסיכום, הכהן הגדול מבטא ביטול, בן קטין מבטא ביטול וענבה, וזה התוכן של ספירת החכמות.

בספר קבלה, בספר מאורעי עור של תלמידו של האריז״ל, כתוב שהכיור הוא כנגד ספירת היסוד, והבסיס שלו, כנו של הכיור, הוא כנגד ספירת המלכות, ובזמן הלילה, בזמן שהדינים שולטים, הקליפה רוצה לינוק ולקבל כוח מהקדושה. הטומאה שואבת את החיות שלה מצד הקדושה. זו גם הסיבה שכאשר יהודי, שהוא עם נשמה קדושה, ישן בלילה, שורה עליו טומאה בזמן השינה והוא צריך ליטול ידיים בבוקר.

וכיוון שהטומאה מחפשת לשאוב חיות מהקדושה, לכן מים קדושים שהיו בכלי נפסלים אחרי הלילה. והדרך לשמור על המים שבקיור, המים שנמצאים בכלי שהוא כנגד הספירות יסוד ומלכות שלא תשרה עליהם טומאה זה על ידי שמחברים אותם עם ביטול עם ספירת החוכמה. לכן דווקא בן קטין שהתוכן שלו הוא ביטול הוא זה שעשה את המוכני. והעיקר של המכשיר הזה הוא גלגל שהוריד את הכיור לתוך בור אל האדמה. ורבי ליצחק כותב שבחלק הזוהר של רעיה מהמנה וגם בספר נורי אור שהוזכר קודם כתוב שגם התוכן הפנימי של גלגל הוא בחינת חוכמה. וכאשר הגלגל מוריד את הכיור אל תוך הארץ, שגם הארץ מסמלת ביטול, זה מה ששמר על המים שבכיור שלא יקבלו תומה.