סממני הקטורת מול לבן ויתרו

סממני הקטורת שהוקטרו בבית המקדש מתקנים את עולם התוהו, ויש בהם גם רמז לבנות של לבן ושל יתרו. בפרשת כי תישא הקדוש ברוך הוא מורה למשה רבינו על עשיית הקטורת, והוא מונה את הסממנים שמהם יש להכין אותה. ויאמר השם אל משה, קח לך סמים, נטף ושכלת וחלבנה, סמים ולבונה זכה.

האקטורת הייתה מורכבת מאחד עשר סוגי סממנים, וההבנה שיש צורך באחד עשר סממנים נלמדים מדיוק בפסוק הזה, וכפי שחז״ל למדים את הדברים. התורה פותחת ואומרת סמים, סממנים לשון רבים, והמינימום של רבים הוא שניים, כך שזו הודאה על שני סממנים. אחר כך היא מונעה שלושה סוגים, נטף ושכלת וחלבנה, ויחד הם חמישה סממנים. אחר כך היא שוב כותבת סמים, שוב לשון רבים. משמעות הדבר הכפלה של המספר שכבר יש לנו. מנינו חמישה, וכעת יש להוסיף עוד חמישה, יחד הם עשרה. ובסוף היא מונה גם את לבונה זכה, יחד הם אחד עשר סממנים.

לעבודת הקטורת בבית המקדש יש צורך באחד עשר סממנים, אבל רק ארבע מתוכם מוזכרים בתורה במפורש. נטף, שכלת, חלבנה ולבונה זכה. ואילו שאר שבע סממנים נלמדים מדיוק בלשון הפסוק. בתורת הקטורת בבית המקדש, הקטורת שיש בה 11 סממנים, מתקנת את 11 הבחינות של עולם התוהו. בתורת הקבלה מובא שעולם התוהו הוא יא קיטרין דמסא אבוטה, 11 קטרים של טומאה, והקטורת שמורכבת מ-11 סממנים מתקנת את המספר 11 השלילי של עולם התוהו.

ורבי אלי יצחק כותב שבדומה לחלוקה הזו שבקטורת, קבוצה של 4 וקבוצה של 7, אנחנו מוצאים בדומה לזה גם בעולם התוהו. בסוף פרשת וישלח, התורה מונה את מלכי אדום, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל. ובספרי קבלה מובא שהמלכים שמציינים שם, מלכי אדום, אלו רמזים על המלכים של עולם התוהו. עולם התוהו קדם לעולם התיקון, וזו המשמעות הפנימית של הפסוק, אשר מלכו באדום, עולם התוהו, לפני מלוך מלך לבני ישראל, לפני עולם התיקון.

וכשנעיין בשמות המלכים שם, נבחין, אומנם מצוינים שם השמות של שבעה מלכים, אבל רק לארבעה מתוכם התורה מציינת גם את שם האבא שלהם, בלה בן באור, יובב בן זרח וכדומה. באופן כללי הם קבוצה של שבע, שבעה מלכים, אבל בחלוקה פנימית יותר יש בתוכם קבוצה נפרדת של ארבעה מסוג אחר, בדומה לקטורת שגם אצלה יש חלוקה של ארבע ושבע. בביאור שלו רבי לוי יצחק מרחיב בתוכן הפנימי, על פי קבלה, עלה בדמויות של לבן הארמי ושל יתרו. לבן הוא הבחינה של ספירת החכמה של הקליפה, ויתרו הוא הבחינה של ספירת הבינה של הקליפה, והם שייכים לעולם התוהו, כפי שהוא מרחיב שם. הוא כותב שכיוון שהתוכן שלהם הוא ספירת חכמה ובינה, ללא ספירת הדת, לכן לא היה להם בנים, כי בנים שייכים לספירת הדת, כפי שהוא מרחיב שם מכתבי אריזה.

ורק אחרי שיעקב אבינו הגיע ללבן, ומשה רבינו הגיע ליתרו, שהבחינה של יעקב ומשה היא בחינת הדת, נולדו ללבן וליתרו בנים. וכל עוד שהם לא הגיעו ללבן ויתרו, לא היה להם, לתוהו, בנים, אלא רק בנות. וגם אצלם, אצל לבן ויתרו, אנחנו מוצאים את החלוקה של ארבע ושבע. ללבן, חוכמה של עולם התוהו, היו ארבע בנות, לאה ורחל, זלפה ובלהה.

גם זלפה ובלהה היו בנות של לבן, בנות מפילגש, כפי שרש״י מביא מדברי המדרש בסוף פרשת ויצא. וליתרו, בינה של עולם התוהו היו שבע בנות, כפי שהתורה מספרת בפרשת שמות. הכתרת הקטורת בבית המקדש מתקנת את עולם התוהו, והדבר בא לידי ביטוי גם בחלוקה הפנימית של 11 סממני הקטורת וגם בחלוקה הפנימית של עולם התוהו.