רעיון מתורת הקבלה לחג הפורים

אחת ממצוות הפורים היא לשתות יין ולהגיע למצב של עד לא ידע בן ארור רמאן לברוך מרדכי. מה התוכן הפנימי של עד לא ידע? בחודשי החורף של שנת תרצצצ״ב, 1932, הרבי ואחיו הצעיר, רבי ישראל אריאל לייב, היו בברלין, רחוקים מההורים שלהם, רחוקים מאבא, רבי לוי יצחק.

לקראת חג הפורים הוא שלח להם מכתב, לשניהם יחד, הגדול והקטן גם יחד, אם נצטט את לשון המכתב, והוא מסביר שם את התוכן הפנימי של חג הפורים ואת הקשר שלו אל הגדול והקטן גם יחד. בחג הפורים מאיר אור אלוקי נעלה מאוד, אור כזה שביחס אליו אין מציאות של קטן או גדול, כולם שווים בפניו. פורים הוא חג של עד דלא ידע. התוכן שלו הוא אור אלוקי של למעלה מהגדרה של ידיעה. הידיעה יוצרת הבדל בין אחד לשני, לזה יש יותר ידיעות והוא נחשב כגדול, לשני יש פחות ידיעות והוא נחשב כקטן, אבל פורים הוא זמן של עד דלא ידע, למעלה ממושגים של ידיעה. זה חג שמאיר בו אור אלוקי כל כך גבוה שאין אצלו מקום להבדל שבין אחד לשני.

או כמו שאנחנו אומרים בתפילות הימים הנוראים, השווה ומשווה קטן וגדול. זו הסיבה שאנחנו מוצאים במגילה כמה פעמים שמשווים את הקטן עם הגדול. במשתה של אחשורוש המגילה כותבת שהיא הייתה למי גדול ועד קטן. גם באגרות הראשונות שחשורוש שלח לכל העולם היה כתוב שם למי גדול ועד קטן.

רבי לוי יצחק מוסיף וכותב שהשם פורים עצמו והתוכן של נס הפורים הוא חיבור של גדול וקטן. הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם בשני אופנים, בדרך הטבע ובדרך של נס. ונס חג הפורים הוא לא נס על-טבעי כמו קריעת ים סוף והוא גם לא התנהלות של טבע. נס הפורים הוא חיבור של טבע ושל נס. זה נס שמלובש בהתנהלות טבעית.

נס זה הגדרה של גדול, טבע זה הגדרה של קטן, ופורים, נס הפורים הוא חיבור של טבע ושל נס, חיבור של גדול וקטן ביחד. ובמבט מעמיק יותר, השם של הקדוש ברוך הוא, שהוא המקור להנהגה הנשיאית, הוא שם יקווקי. שם זה מבטא היה, הווה ויהיה בבת אחת. עבר, הווה ועתיד ביחד.

זה לא טבע, זה דבר אל-טבעי. בשם יכווקא הוא בגימטריה 26. והשם של הקדוש ברוך הוא, שהוא המקור להנהגת הטבע, הוא שם אלוקים, שהוא בגימטריה 86, שזו גם הגימטריה של המילה הטבע 86. והחיבור של גדול וקטן יחד, החיבור של שם יכווקא 26, שהוא גדול, ושל שם אלוקים 86, שהוא קטן, ביחד הם 112. 112. ושלוש פעמים 112. שלוש פעמים יו' וו' ואלוקים הם 336, שזו הגימטריה שלמילה פורים 336. כי השם פורים והתוכן של פורים הוא ייחוד וחיבור של גדול וקטן, חיבור של נס וטבע, חיבור של יו' ואלוקים, גילוי אור אלוקי נעלה של למעלה מהגדרה של גדול או קטן.

הרעיון הזה שפורים הוא חיבור של גדול עם קטן, בא לידי ביטוי גם בסיפור המפורסם בגמרא על שני האמוראים שערכו יחד את סעודת הפורים שלהם, רבא ורבי זיירא. המובן של המילה רבא הוא גדול, ואילו רבי זיירא, שהשם המלא שלו היה זה אירא, שהמובן שלו הוא קטן, רבי זיירא גם היה נמוך כמוה, ושניהם יחד, רבא ורבי זיירא, הגדול והקטן, ישבו יחד לסעודת פורים, כי זה התוכן של פורים, השווה ומשווה קטן וגדול.

רבי לוי יצחק מוצא רמז בין השמות שלהם, רבה וזירה, עם חג הפורים. רבה בגימטריה 207, זירה בגימטריה 218, ויחד הם 425. וזו הגימטריה של השם הטח, אחד מסריסי המלך אחשוורוש, המוכר לנו מסיפור המגילה. כאמור, בפורים מאיר אור אלוקי נעלה השווה ומשווה קטן וגדול, והשוויון הזה בין קטן לגדול, גילוי האור האלוקי הנעלה הזה, מנוגד לשיטה של המן הרשע. המן אמר, וכל זה איננו שווה לי, הוא לא גרס את שווה. לכן, התיקון שלו היה שכפי שחז״ל אומרים, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ואחד מהם הוא רב שמואל בר שילת, שחז״ל אומרים עליו שהוא היה מלמד תינוקות של בית רבן. המשרה הזו של אדם המלמד תינוקות זה תפקיד שמשווה קטן וגדול.

רבי לוי יצחק מוסיף וכותב שהשם שלו, רבי שמואל בר שילת, מבטא השוואה. השם שילת הוא ראשי תיבות שיוויתי השם לנגדי תמיד. שיוויתי, שזה התוכן של השווה ומשווה. ורבי שמואל בר שילת היה התיקון של הסבא-רבא שלו, המן הרשע, שאמר איננו שווה לי. את המכתב שלו לשני הבנים, הגדול והקטן גם יחד, רבי לוי יצחק מסיים בברכה ובגעגועים. יעזרנו השם יתברך לשנה הבאה לקיים משלוח מנות לחם גם בגשמיות, בפועל, לשמוח בשמחת פורים בהדה הדה ביחד בכל טוב הגלוי גם לנו סלע.