המגילה והמתקת הגבורות

המשנה שפותחת את מסרת מגילה כותבת מה הם הזמנים שבהם אפשר לקרוא את מגילת אסתר. מגילה נקראת בי' א', בי' ב', בי' ג', בי' ד' ובט' ו', לא פחות ולא יותר. בזמנים ובמקומות מסוימים אפשר לקרוא את המגילה כבר מיום י' באדר, בי' ב' וי' ג' באדר, וכמובן בימי הפורים עצמם בי' ד' אדר וב' ט' ו' אדר.

ולרבי לוי יצחק יש הסבר מיוחד בנושא הזה. מבין כל חמשת הימים האלו, מי״א אדר ועד ט״ו אדר, שני ימים הם קבועים. אלו ימים שבהם בכל שנה קוראים את המגילה. הימים פורים ושושן פורים, הימים י״ד וט״ו באדר. אבל בשאר הימים, י״א, י״ב וי״ג, בהם קוראים את המגילה רק במקומות מסוימים, רק בכפרים, וזה גם משתנה בהתאם לקביעות באיזה יום בשבוע יחול יום הפורים. בשלושת הימים האלו אין קביעות לקריאת המגילה כמו בשני הימים האחרונים, ורבי לוי יצחק מסביר מה ההבדל הפנימי ביניהם.

הגזירה של המן היא ביטוי של גבורות, וידוע שיש חמש בחינות של גבורה, והן כנגד חמש האותיות הסופיות, האותיות מן-צפח, האותיות מם-סופית, נון-סופית, צ'ייץ-סופית, פ'י-סופית וכ'-סופית, וחמשת התאריכים של קריאת המגילה הן כנגד חמש האותיות מן-צפח, כנגד חמש הגבורות, כי על ידי אפשרות הקריאה בימים האלו ממתיקים את חמש הגבורות.

ובקבלה מובא שבין חמש האותיות האלו, בין כל אותיות מנצפח, האותיות מ.סופית ונ.סופית, אלו הגבורות הקשות ביותר. רבי לוי יצחק מציין שהדבר מרומז גם בשם המן. השם שלו הוא המן, ואפשר לחלק את השם שלו לשניים, ה.מן. האות ה של המן מרמזת על כך שיונק את הכוח שלו מחמש ה גבורות, אבל עיקר הכוח שלו הוא מהאותיות מ' נ' סופית, האותיות האחרונות של השם שלו, האותיות מ' ונ' של מנצפח, הגבורות הקשות ביותר.

זו גם הסיבה שהעץ שהמן עשה היה גבוה נ' אמה כנגד האות נ' של מנצפח. כיוון שמן סופית ונ' סופית אלו הגבורות שצריך במיוחד להמתיק אותן, לכן הזמנים הקבועים של קריאת המגילה הם בשני התאריכים י״ד וט״ו באדר, שהם קבועים בכל שנה ושנה, והם התאריכים שמוזכרים במפורש במגילת אסתר.

רבי לויצחק מסביר מה הקשר בין האותיות מ״ם סופית ונון סופית לתאריכים י״ד וט״ו לחודש. התאריך י״ד מורכב מהאותיות י״ד. הערך של י״ד הוא 10, הערך של ד״ד הוא 4, וכאשר מכפילים י' בד', עשר בארבע, התוצאה היא ארבעים האות מ'. בדומה לזה, התאריך טו הוא יום החמש עשרה לחודש, כך שבעיקרון היו צריכים לציין אותו באותיות י' וה', אבל בגלל שהאותיות האלו יוצרות את השם של הקדוש ברוך הוא, לכן משתמשים באותיות עם ערך דומה, האותיות טו. אבל ברמת העיקרון, המספר של היום הזה הוא חמש עשרה האותיות י' וה'. הערך של י' הוא עשר, הערך של ה' הוא חמש, וכאשר מכפילים עשר בחמש, יוד בה, התוצאה היא חמישים האות נון.

כך שהתאריכים הקבועים של קריאת המגילה יוד וטוו הם ההמתקה של הגבורות הקשות, האותיות מ' ונוד של הגבורות מנצפח. רבי אלי יצחק מרחיב מאוד בהבנה הזו, אבל נסתפק כאן בעוד רמז קצר שהוא כותב בנושא. הערך המספרי של כל אותיות מנצפח הוא 280, וההמתקה שלהם מרומזת גם בברכה שאומרים בסיום קריאת המגילה.

בנוסח הברכה שאחרי קריאת המגילה אנחנו אומרים הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו. יש כאן חמש לשונות שמסתיימות באותיות נו ריבינו דינינו נקמתנו מצרינו נפשנו. חמש פעמים נו נו 56 הם בגימטריה 280 בדיוק כמו מנצפח, כי קריאת המגילה ממתיקה את הדינים של חמש הגבורות.