״המזוזה״

כדי שעם ישראל לא ינזק בזמן מכת בכורות, הקדוש ברוך הוא הורה להם לתת מדם הפסח על המשקוף ועל המזוזות. ובזוהר לפרשת בו מובא שבדומה לשמירה הזו של עם ישראל, כך הקדוש ברוך הוא מגן עלינו באמצעות המזוזה, ולרבי לוי יצחק יש הסבר מעניין בנושא המזוזה.

בזוהר לפרשת בו מוסבר לתוכן הפנימי של הציווי ולקחתם אגודת אזוב, וטבלתם בדם אשר בסף, והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף, שהתוכן הוא שהקדוש ברוך הוא יראה את שמו רשום על הפתח, ובכך עם ישראל ינצל. והזוהר ממשיך שם וכותב, שבדומה לשמירה הזו, כך היא גם השמירה שעל ידי המזוזה. כתוב שמי ושב אל פיתחך, וענה עוטב לבר בפיתחך לנטר לך. כתוב את השם שלי, תקבע אותו על הפתח שלך, ואני אשב מחוץ לפתח לשמור אותך.

ובהערות שלו על הזוהר, רבי לוי יצחק מתמקד בדברי הזוהר האלו. הוא דן על איזה שם של הקדוש ברוך הוא מדובר. כתוב שמי, על איזה שם מדובר. יש לזכור שזו הערה שרבי לוי יצחק כותב על שולי ספר הזוהר שלו, כשהוא נמצא אי שם בגולה רחוקה, בלי ספרים ובלי אמצעי מחיה, וזה תוכן ההערה שלו.

הוא כותב שבניצוצי העורות לספר הזוהר המובא, שהשם של הקדוש ברוך הוא זה שם א', ד', נ', י'. וההסבר לכך הוא כי הגימטריה של מזוזה, שישים וחמש, זו גם הגימטריה של שם עדנאי, שגם הוא שישים וחמש. אבל רבי אלי יצחק כותב, ולכאורה יותר קרוב לפרש ששמי קאי על השם ש', ד', י', שבחוץ למזוזה, שהוא השומר, ראשי תיבות שומר דלתות ישראל. בלוקוטי שיחות הרבי מסביר את דברי אבא שלו, שרבי לוי יצחק לא שולל את דבריה ניצוצי האורות, אלא הוא כותב שלהבנתו לכאורה יותר קרוב לפרש את דברי הזוהר באופן שונה. ורבי לוי יצחק מסביר למה הוא סובר אחרת.

בזוהר כתוב, כתוב שמי ושב אלי פיתחך, שהמובן שלו הוא תכתוב את השם שלי במזוזה ועל ידי כך אני אשמור עליך. אבל אם נאמר כדבריה ניצוצי האורות שהכוונה היא לשם א' ד' נ' י' שהוא בגימטרי המזוזה, הרי במזוזה כותב רבי לוי יצחק, לא כתוב השם א' ד' נ' י', וגם המילה מזוזה בלשון יחיד שהיא בגימטרייה א' ד' נ' י', לא מופיעה בתוך המזוזה. לכן הוא כותב יותר קרוב לפרש הכוונה היא לשם ש' ד' י', ששם זה גם כתוב במפורש על הצד החיצוני של המזוזה, והשם הזה גם קשור לתוכן של דברי הזוהר, שהקדוש ברוך הוא שומר על הפתח שלנו, כי השם ש' ד' י' הוא ראשי תיבוד שומר דלתות ישראל.

רבי לוי יצחק ממשיך וכותב דבר נוסף. לגבי המיקום, אחד צריך לכתוב בצד החיצוני של המזוזה את השם ש״ד י׳, מובא בשולחן ערוך על יסוד דברי הזוהר שכותבים את השם הזה כנגד המילה והיה שמופיע בתוך המזוזה, מול המילה והיה אם שמוע תשמעו. ורבי לוי יצחק כותב דבר מעניין.

המילה והיה היא אותן אותיות של השם י״ו״ק, ומול והיה כותבים את השם ש״ד י׳. וכשנחשב את הערך של שני השמות האלה, שם יכווק בגימטריה 26 ושם שד י בגימטריה 314, יחד הם 340, וזו בדיוק הגימטריה של המילה שם. כך שדברי הזוהר, כתוב שמי, כתוב את השם שלי, הכוונה היא לשם של הקדוש ברוך הוא, שהוא הגימטריה של שני השמות שעומדים זה מול זה. השם שד י, שם הצד החיצוני של המזוזה, והשם יקווווקי, והיה שם הצד הפנימי של המזוזה.

דראב אלי ביצחק ממשיך ומסביר בקצרה שמדברי הזוהר עולה שיש כאן איחוד של כל הספירות. שם יקוווקי הוא כנגד ספירת התפארת, שהיא כללות השש ספירות, שם שדיו הוא כנגד ספירת היסוד, ואת השמות האלה, כתוב שמי, שמים על הפתח, שבתורת הקבלה מובא שפתח היא כנגד ספירת המלכות, כך שכלשונו בהערה, והרי יש כאן ייחוד שלם, יש כאן ייחוד של כל הספירות, ספירת התפארת, ספירת היסוד עם ספירת המלכות, שספירת המלכות היא כנגד שם א', ד', נ', י', או כמו שהוזכר קודם, שהשם הזה הוא בגימטריה מזוזה.

ורבי לוי יצחק מסיים את ההערה שלו במילים מעניינות. כפי שהוזכר קודם, הוא כתב את ההערות שלו כשהוא בגלות קשה בלי ספרים, וכאן בסוף ההערה הזו הוא כותב כך שוב מצאתי כן ברמה זו. כנראה שאחרי זמן הוא ראה את פירוש הרמז לזוהר, הפירוש של רבי משה זקוט שהיה מגדולי המקובלים, ושם הוא ראה שההסבר שלו אכן תואם לדברי פירוש הרמז.