ארבעת המלאכים

הזוהר לפרשה מתאר את התהליך של הנשמה לפני הירידה שלה לעולם הזה. וכתוב שם שארבעה מלאכים מלווים את הנשמה. ואצטט את לשון הזוהר. חד מיכאל בזכות אברהם וטיניאנה גבריאל בזכות יצחק. מלאך אחד, מלאך מיכאל, הוא מלווה את הנשמה בזכות אברהם. מלאך שני, מלאך גבריאל, והוא מלווה בזכות יצחק. והזוהר ממשיך. ותליטא דנחת אימה נוריאל בזכותא דיעקב, ורביעיה רפאל בזכותא דאדם קדמא. המלאך השלישי הוא נוריאל בזכות יעקב, והרביעי רפאל בזכות אדם הראשון.

קודם לב יצחק מתמקד בדברי הזוהר האלו, ובין הדברים הוא מתייחס לדיוק מעניין. אם נדייק במילים של הזוהר נשים לב שכאשר מדובר על שני המלאכים הראשונים, מיכאל וגבריאל, שם כותב הזוהר שמגיעים בזכות אברהם, בזכות יצחק. המילה בזכות כתובה בלשון הקודש. לעומת זאת, בשני המלאכים האחרים, שם כותב הזוהר שהם בזכותא דיעקב, בזכותא דאדם קדמה. המילה בזכותא היא בארמית. מה הסיבה להבדל הזה? ההסבר הוא, אברהם ויצחק הם כנגד מידת החסד ומידת הגבורה. לעומת זאת, יעקב הוא כנגד מידת התפארת, והאדם הראשון הוא כנגד ספירת המלכות. אחד ההבדלים בין חסד וגבורה לבין תפארת, ובוודאי לבין ספירת המלכות, שעמידות חסד וגבורה הן עמידות של האדם עצמו, הרגשות שלו, ואילו מספירת התפארת ומטה, מתחיל היחס של עמידות כלפי הזולת, החוצה מהאדם, או בלשון של תורת הקבלה, חסד וגבורה הן מבחינת פנים, האדם עצמו, ואילו מתפארת והלאה, זה בבחינת החור.

וההבדל הזה בין פנים לבין החור, זה גם ההבדל בין לשון הקודש לבין תרגום. לשון הקודש היא בחינת פנים, והתרגום הוא בחינת החור. לכן, כאשר הזוהר מדבר על המלאכים שמלווים את הנשמה בזכות אברהם ויצחק, שהם כנגד חסב וגבורה, הזוהר כותב בזכות, בלשון הקודש. אבל ביחס למלאכים שבאים בזכות יעקב אבינו, והאדם הראשון, שהם כנגד תפארת ומלכות, הזוהר כותב ביזכותה בארמית, בשפה של תרגום. כשהרבע דיבר על ההסבר של אבא שלו, הוא האיר את הרעיון הבא העובדה שמידת התפארת משפיעה ויורדת כלפי מטה, היא כי המקור שלה הוא גבוה מאוד, גבוה יותר מהמידות חסד וגבורה. מידת התפארת, שהיא בקו האמצעי, מכונה בתורת החסידות בריח התיכון, כמו הבריח האמצעי שהיה בטפנות המשכן.

התורה כותבת עליו שהוא היה מבריח מן הקצה אל הקצה. כך מידת התפארת, השורש שלה הוא בקצה העליון ביותר, ולכן יש בכוחה לרדת עד לקצה התחתון ביותר. העובדה שהיא מכונה אחור, תרגום, ארמית, לא מורה על החיסרון שלה, אלא להפך, על המעלה שלה. היכולת שלה לרדת כה נמוך הוא כי השורש שלה גבוה מאוד. המסר שרבן מפיק מכך הוא, המידות חסד, גבוהה ותפארת או אהבות אברהם, יצחק ויעקב, מקבילים לשלושת העמודים שעליהם העולם עומד. גמילות חסדים, עבודת התפילה ולימוד התורה. אברהם אבינו, מידת החסד, מקביל לגמילות חסדים, יצחק אבינו, מידת הגבורה, מקביל לעבודת התפילה, ויעקב אבינו, מידת התפארת, מקביל לעמוד התורה. והתורה, כמו מידת התפארת, היא מהמקום הגבוה ביותר, ועד המקום הנמוך ביותר.

מצד אחד, התורה היא תורתו של הקב' הוא עצמו, ונתן לנו את תורתו, וכמו שהמדרש כותב, שעל ידי לימוד התורה, אותי אתם לוקחים, אנחנו כביכול לוקחים את הקדוש ברוך הוא עצמו, ומאידך, התורה יורדת לעולם הגשמי, יורדת ועוסקת גם בדברים הנמוכים מיותר, מן הקצה אל הקצה.

החיבור של הקצוות מודגש באופן מיוחד בלימוד פנימיות התורה. פנימיות התורה מאחדת את הפנימיות של הקדוש ברוך הוא עם הפנימיות של כל יהודי, בכל מקום ומצב שהוא נמצא. לכן התפקיד שלנו הוא להפיץ את מעיינות התורה, את פנימיות התורה, עד למקום של חוצה, למקום של אחור, של תרגום, בזכות עדי יעקב לחבר כל יהודי ויהודי עם פנימיות התורה, ואם הוא לא יודע לשון הקודש, נעניק לו את התורה בשפה שלו, בתרגום. הקדושה של התורה לא משתנית גם כשהיא יורדת למטה, ובכוחה של התורה נחבר כל יהודי, את הפנימיות של כל יהודי, עם הקדוש ברוך הוא עצמו.