בין י״ז בתמוז לט׳ באב

ימי בין המצרים התחילו ב-17 בתמוז, והם מסתיימים ב-9 באב. המשנה במסכת תענית אומרת שחמישה דברים התרחשו ב-17 בתמוז, וחמישה דברים אחרים אירעו ב-9 באב. הדבר המרכזי שקרה ב-17 בתמוז הוא חורבן התורה, שבירת הלוחות ושרפת התורה על ידי הפסטומוס. הדבר המרכזי שהתרחש ב-9 באב הוא חורבן בית המקדש, גם בית ראשון וגם בית שני. מה המשמעות הפנימית של הדברים?

שם. שם. ושם. בשיר השירים אומר שלמה המלך ביום חתונתו וביום שמחת ליבו, והמשנה במסכת ענית אומרת, ביום חתונתו זה מתן תורה, וביום שמחת ליבו זה בניין בית המקדש, יום שבעה עשרה בתמוז, היום שבו היה חורבן התורה, הוא הניגוד של, ביום חתונתו זה מתן תורה, ויום תשעה באב, היום שבו היה חורבן בית המקדש, הוא הניגוד של, וביום שמחת ליבו, זה בניין בית המקדש.

במכתב שרבי לוי יצחק כתב לרבי, הוא מבאר את עומק הדברים. תורה שייכת לבחינת מוחין. במסכת שבת חז״ל מבארים את משמעות אותיות האלף-בית, ושם הם אומרים א', ב', א', בינה, שהמובן שלו הוא למד תורה. האותיות א' וב' הן כנגד ספירת החוכמה וספירת הבינה שהן כנגד המוחין. ועל ידי לימוד התורה נעשה ייחוד של החוכמה עם הבינה.

ואילו מקדש הוא ייחוד של שש הספירות, מחסד ועד יסוד, עם ספירת המלכות. על הפסוק מכון לשבתך פעלת השם מקדש עד נאי כוננו ידיך אומרים חז״ל במסכת ברכות גדול מקדש שניתן בין בית תותיות. המעלה של המקדש הוא שהמילה מקדש מופיעה בין שתי שמות של הקדוש ברוך הוא הוויה מקדש עדנאי בין שם יקוווק שהוא כנגד שש הספירות לבין שם עדנאי שהוא כנגד ספירת המלכות. מקדש הוא המחבר מאחד את שש המידות עם מלכות.

במילים אחרות תורה הייחוד של המוחין חוכמה ובינה הוא כנגד האותיות יק של שם יקווק. האותיות יק הן כנגד חוכמה ובינה. ומקדש ייחוד שש הספירות עם מלכות הוא כנגד האותיות וק של שם יקווק, האות ו היא כנגד שש הספירות, ואות ה האחרונה היא כנגד ספירת המלכות.

חורבן התורה בשבעה עשר בתמוז זה חורבן המוחין. זו הפרדה בין האות י לאות ה הראשונה של שם יקווק. הדבר בא לידי ביטוי בכך שביום הזה, כפי שהוזכר קודם, אפסטומוס שרף את התורה. השם אפס תומוס מורכב מהמילים אפס תומוס, ושניהם מבטאים את המוחין, אבל של צד השלילה, של צד הקליפה.

הנביא ישעיהו מדבר על צד הקליפה והוא אומר, ואפס ותוהו נחשבות לו. צד הקליפה נקרא בשם אפס. המילה אפס מורכבת מאותיות א' פס. האות א', האות הראשונה, מסמלת את בחינת הכתר, הבחינה הגבוהה ביותר, כך שעות א' של המילה אפס היא כנגד בחינת הכתר של צד הקליפה, והאותיות פס, שהערך המספרי שלהם הוא 140, הן כנגד הספירות חוכמה ובינה של צד הקליפה, והדבר מרומז בכך שחוכמה 73 ובינה 67 יחד הם 140. זה באשר למילה אפס של השם אפוסטומוס.

ובספר הערוך מובא שהמשמעות של תומוס הוא קבוצת קונטרסים, או במילה אחרת, ספר. אם כך, משמעות השם אפוסטומוס הוא ספר של קליפת המוחין. ולכן, אדם כזה, אפוסטומוס, הוא זה ששרף את ספר התורה, שהיא בחינת מוחין של קדושה. רבי אלי יצחק מוסיף וכותב שהמשמעות הברומית של השם אפוסטומוס היא בן שנולד אחרי שאביו מת, אדם שלא הכיר את אבא שלו. המובן הרוחני של הדברים הוא, אדם שהבחינה של אבא שלו אין לה קשר עם אמא שלו. אבא זו ספירת החוכמה, ואמא זו ספירת הבינה, ואצל אפוסטומוס אין חיבור ביניהם, יש אצלו חורבן המוחין, ולכן הוא מנגד לחיבור של מוחין של קדושה, הוא שורף את התורה מבחינת מוחין של קדושה. הוא מפריד בין האותיות י' וה' של שם י' כו' ק'.

זה התוכן הפנימי של חמש דברים, ה' דברים שיראו בשבעה עשרה בתמוז, ה' דברים כנגד ההפרדה של האות ה' מהאות י'. ובתשעה באב היה חורבן המקדש, שהתוכן שלו הוא הפירוד בין שש המידות לספירת המלכות, ההפרדה בין האות ו' לאות ה' האחרונה, וזה התוכן של ה' דברים שהתרחשו בתשעה באב כנגד האות ה' השנייה שנשארה לבדה.

שתי האותיות ה' נשארו בהפרדה מהאותיות י' וו', ורבי לוי יצחק מציין ששתי אותיות ה' האלו, כשהן מבוטהות כ-ה, זה ביטוי של בכי, של צרה ויגון. כאב על החורבן הכפול של התורה ושל המקדש. ורבי אלי יצחק מוסיף וכותב שבפנימיות התורה, ספירת המלכות נקראת בשם עיר, וכאשר ספירת הבינה מופרדת מספירת החוכמה, היא מוגדרת כאלמנה. ובימי בין המצרים, ספירת המלכות, עיר, ה האחרונה, מופרדת מבעלה האות ו, כמו ספירת הבינה, אלמנה, האות ה' הראשונה, שמופרדת מבעלה, האות י'. וזה התוכן הפנימי של הפסוק במגילת איכה, איכה ישבה בדד העיר, הייתה כאלמנה. העיר, ספירת המלכות, ה' האחרונה, ישבה בדד, והיא הייתה כאלמנה, כמו בינה, כמו אות ה' הראשונה.

אבל, למרות שהפירוד בין האות י' ואות ה' הראשונה, החורבן של המוחים, הוא חמור יותר מאשר הפירוד בין הספירות הנמוכות יותר, בכל זאת, עיקר האבילות נקבעה על תשעה באב, חורבן המקדש, כי כפי שמוסבר בקבלה, העיקר הוא ייחוד שש הספירות עם המלכות, ובעקבות כך נעשה ייחוד גם בין חכמה ובינה, כך שהפירוד בין הספירות התחתנות הוא העיקרי.

הדבר בא לידי ביטוי בדברי חז'ל שאומרים, נשבע הקב'-ה-ה-ה-ה, שלא ייכנס בירושלים של מעלה, עד שייכנס בירושלים של מטה. דבר ראשון הקדוש ברוך הוא ייכנס בירושלים של מטה בספירת המלכות ורק אחר כך בירושלים של מעלה ספירת הבינה. רעיון דומה בא לידי ביטוי בקשר שבין יעקב אבינו לבין רחל ולאה. הפסוק אומר שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. ומובא בספרים שהתוכן של הפסוק הוא שם ה' גדולה לאה ושם ה' קטנה רחל. לאה היא כנגד האות ה' הראשונה ה' גדולה של שם יו', ורחל היא כנגד האות ה' השנייה, ה' קטנה.

ולמרות שלאי היא ה' גדולה, כמו הבינה, אבל דווקא רחל, הה' השנייה, שהיא כנגד מלכות, היא זו שנקראת בתואר אשת יעקב. זו הסיבה שחורבן בית המקדש, תשעה באב, הפירוט של הה' האחרונה מהאות ו', ההפרדה בין שש הספירות לספירת המלכות, הוא עיקר האבלות. ואסיים בציטוט מתוך המכתב של רבי לוי יצחק, והקהל הטוב ירחם על שארית פליטת עמו, ויהפוך לנו את בין המצרים לששון ולשמחה, שלא יהיה עוד מצרים חס ושלום, אלא נחלה בלי מצרים, פרזו תשב ירושלים, על ידי יעקב שנחלתו הוא בלי מצרים, מידת הרחמים המעורר רחמים על כל ישראל.