כיור ומזבח, רצוא ושוב

בחצר המשכן עמדו שני כלים המזבח שעליו היו מקריבים את הקורבנות והכיור שממנו הכהנים היו מקדשים את הידיים והרגליים לפני תחילת העבודה במשכן ולכל אחד מהם יש מסר עבורנו בפרשיות ויקל פקודי התורה מתארת את בניית המשכן ובין שאר כלי המשכן היו גם הכיור והמזבח שניהם עמדו בחצר המשכן לפני פתח הכניסה למשכן עצמו. ורבי לוי יצחק כותב שיש להם מה לומר לנו.

הכיור והמזבח, כל אחד מהם מסמל תוכן שונה. על המזבח בערה אש, והכיור היה מלא במים. האש, שהיא עולה כלפי מעלה, אש שהיא מכלה ושורפת, מסמלת תנועת נפש של התעלות, של רצון להתנתק מהגשמיות. או בלשון של תורת החסידות, זו תנועה של רצו. ריצה של הנפש להתעלות ולהתאחד עם הקדוש ברוך הוא. ואילו מים, שהטבע שלהם הוא שהם יורדים ומחלחלים כלפי מטה, הם מסמלים תנועת נפש של ירידה לעולם כדי לברר ולתקן אותו. או בלשון של תורת החסידות, זו תנועה של שוב, לשוב אל העולם, לא להתנתק ולברח ממנו.

בסגנון של תורת הקבלה, אש, מזבח, זה ביטוי של גבורות, ומים, כיור, זה ביטוי של חסדים. ושניהם, הכיור והמזבח, עומדים בחצר המשכן, לפני הכניסה למשכן עצמו. המשכן והכלים שבתוכו הם עיקר עבודת השם של היהודי. וההכנה לעבודה הזו, כשנמצאים עוד בחצר המשכן, זו העבודה של הכיור והמזבח. העבודה של רצו ושל שוב.

והתוכן שלהם, כאש ומים, התוכן של רצו ושוב בא לידי ביטוי גם במיקום שלהם בחצר המשכן, וגם בסדר זמני העבודה של הכוהנים איתם. המזבח עמד קרוב יותר לפתח הכניסה לחצר המשכן, ואילו הכיור עמד פנימה יותר. הוא עמד בין המזבח לבין המשכן עצמו. כשהכוהנים נכנסו לחצר המשכן, דבר ראשון הם פגשו את המזבח, ורק אחריו את הכיור. כך שהרצור, המזבח, האש, עומד לפני השוב, לפני הכיור, המים. אבל בסדר העבודה של הכוהנים, דבר ראשון הם היו צריכים לקדש את הידיים והרגליים במים שבכיור, ורק אחר כך הם יכלו לעבוד על המזבח. דבר ראשון, מים, שוב, ואחר כך אש, רצו. אז מה תוכן הדברים?

תחילת העבודה של יהודי היא, קודם רצו, ואחר כך שוב. יהודי צריך לשאוף, להתאחד עם הקב'-ברוך-הוא, להתעלות מחיי החולין של עולם הזה, תנועה של אש, של רצו, אחרי ההתעלות הזו, הוא צריך לדעת שלמרות המעלה של ההתעלות הרוחנית, של הרצון להתאחד עם הקב'-ברוך-הוא, המטרה היא שוב, הזה. לא להתנתק ממנו, אלא להישאר בו, לאבד אותו ולתקן אותו.

ולכן, כשנכנסים לחצר המשכן, כשנכנסים לעבוד את הקדוש ברוך הוא, דבר ראשון עומד המזבח, המקום שבו בוערת אש, המזבח שמסמל תנועת נפש של רצו. ההתעלות אל הקדוש ברוך הוא, ניתוק מהעולם, גבורות, ואחריו עומד הכיור, המים, הכלי שמבטא את העבודה של לשוב. החזרה אל העולם הזה, חסדים. זה סדר העבודה של יהודי. רצו, ואחר כך שוב, קודם מזבח, ואחר כך כיור.

אבל, כדי שנוכל להתחיל לעבוד את הקב'-הראש, בקו העבודה של רצו, כדי שנוכל להתחיל להעלות אש על המזבח, צריך לקבל לפני כן כוח מהקב'-הראש, צריך המשכה של חסדים. שלמה המלך אומר בשיר השירים, מושכני אחריך נרוצה. אחריך נרוצה זו ריצה של הנפש של הקדוש ברוך הוא, רצון. אבל לפני זה יש מושכני, התקרבות של הקדוש ברוך הוא אלינו, המשכה של חסדים של מים, הכוח שהקדוש ברוך הוא מעניק לנו כדי שנוכל לעבוד אותו ברצון ראשון. קודם מושכני, ורק בכוח זה יש לנו את האפשרות לעבודה של אחריך נרוצה. לפני הגבורות הרצון צריך חסדים מים. לפני יצחק אבינו שהוא מבחינת גבורות עומד אברהם אבינו שהוא מבחינת חסדים מים. זו הסיבה שלמרות שהמזבח עומד ראשון בחצר המשכן, למרות שהוא השלב הראשון בעבודת השם שלנו, אבל לפני העבודה בו צריכים לקדש את הידיים והרגליים במים שבכיור, צריכים המשכה של חסדים, אנחנו מקבלים כוח בשביל עבודת השם שנדרשת מאיתנו.