י״ג אייר, יום ה׳יארצייט׳ של ר׳ ישראל אריה ליב, בנו של רבי לוי יצחק שניאורסאהן ואחיו של הרבי

בשבת הקרובה, י״ג אליהר, יחול יום הפטירה של הבן הצעיר של רבי לוי יצחק ורבנית חנה, רבי ישראל אריה ליבר. הוא נפטר בי״ג אליהר תשי״ב בדיוק לפני 70 שנים. בדקות הבאות ניגע ברגעים מהחיים שלו כפי שהם עולים מתוך הכתבים של ההורים שלו, רבי לוי יצחק ורבנית חנה.

הבן הצעיר של רבי לוי יצחק ורבנית חנה נולד ביום כא באייר של שנת תרס״ו. אנחנו יכולים לראות את רישום הלידה שלו בפנקס הקהילה של הקהילה בניקולאיב שבאוקראינה, נולד 21 באייר. אנחנו יכולים במסמך הזה לראות את שמות ההורים, האב איש נכבד לדורותיו, לוי בן זלמן שניאורסון, האם חנה, והרישום הוא בן ישראל.

ברית המילה של התינוק הקטן לא היה ביום השמיני, אלא כמה ימים מאוחר יותר, כפי שאנחנו רואים באותו מסמך, נימול 4 סיוון. אין לנו אפשרות לדעת מה הייתה הסיבה, אבל מעניין סיפור שקשור עם אותם ימים, הימים שבין יום הלידה לברית המילה. באותם חודשים הוצאו לרבי לוי יצחק, שהיה עדיין סמוך על שולחן חותנו בניקולאייב, הצעות רבנות בערים שונות.

אחת ההצעות הייתה לעיר מסוימת שכדי לקבל את המשרה, נדרש מרבי לוי יצחק להציג תעודה, דיפלומה, ברמה של חמש שנות לימוד בגימנסיה. הרבנית חנה מתארת שלמרות חוסר שביעות הרצון שלו, בעלה הקדיש בלית ברירה כמה חודשים ללימוד רוסית. המבחנים נערכו בעיר קייב ורבי לוי יצחק נסע לשם.

כשהוא הגיע לוועדה הממונה למבחנים, הוא נוכח לראות שנדרש ממנו גם ללמוד לימודים שקשורים עם תכנים של הכנסייה הנוצרית. הוא לא נרשם למבחן, ומייד באותו הלילה הוא הסתובב וחזר הביתה, והגיע בחזרה לניקולאייב ביום ברית המילה של התינוק הקטן שלו. התינוק נקרא בשם ישראל אריה לייב, כנראה על שם הסבא של הרבנית חנה, הרב ישראל לייב ינובסקי, ועל שם הדוד שלו, אח של הרבנית חנה, שגם הוא נקרא בשם הזה על שם הסבא, והוא נפטר בגיל צעיר ממחלת הטיפוס.

כשהילד ישראל אריה לייב היה עדיין צעיר לימים, פחות מגיל תשע, הוא עלה על שולחן מלכים. הוא הוזכר בשיחה בין הרבי הרשב לבין הסבא שלו, האבא של רבי לוי יצחק. הסבא, הרב ברוך שניאור שניאורסון, כותב ברשימות שלו בשנת תע״ה על שיחה שהייתה לו עם אדמור הרשב על הילד הקטן, ישראל אריאל לייב.

יש בן קטן לבני לייבי כשיחיה, שהוא על דרך עילוי, שבקי בגמרא ובמדרש ויכול ללמוד היטב. ובבנה אלה שלט הרבי בן קמה הילד, ענה הסבא, בעזרת השם יהיה לו קודם חג שבועות הבא עלינו לטובה אם ירצה השם תשע שנים. כשהוא היה בן 22 בשנת תרפט הוא התגורר בלנינגרד שברוסיה. הרבי, אחיו הבכור, יצא מרוסיה כשנה לפני כן יחד עם אדמו'ר ריאץ, ובחודש כסלו של שנה זו, תרפט, התקיימה חתונתו של הרבי.

וכמה שבועות אחרי החתונה של הרבי, הרבי וחמיו אדמו'ר ריאץ היו בריגה. ברשימה שלו מיום ה' בטבת של אותה שנה, הרבי כותב שאדמורא ריאץ קרא לו אליו לחדר ואמר לו שהוא רוצה למסור לו דרישת שלום מאחיו רב לייב. הרבי שאל האם התקבל ממנו מכתב? אדמורא ריאץ השיב לו שהוא שמע איתו יחד מאמר חסידות מאבא שלו מאדמורא רשב.

אדמורא רשב הסתלק בערך תשע שנים לפני כן. אדמורא ריאץ סיפר לרבי על חזיון לילה שהיה לו, בו הוא רואה את אבא שלו, ועל אנשים נוספים שהיו במקום, ביניהם אחיו רב לייב, וכשלייב נכנס לחדר, אדמור הריאץ חיבק אותו ביד אחת, ואבא שלו, אדמור הרשב, שאל אותו מיהו האברך הזה, ומיד לאחר מכן הוא אמר אה, אני הרי מכיר אותך.

ואדמור הרשב אמר מאמר חסידות שפותח במילים משיר השירים שחורה אני ונבע, מאמר שעוסק בירידת הנשמה מהעולמות העליונים לגוף הגשמי, ועל ההבדל שבין ניסיון לבין בירור, ובהמשך אדמור הרייץ תיאר עוד כמה פרטים מהחזיון. כפי הנראה, במכתב שהרבי שלח לאבא שלו, לרבי לוי יצחק, הוא כתב לו בין השאר גם על החזיון הזה. ובמכתב חוזר מרבי לוי יצחק לרבי, הוא כותב לו הודיעני גם כן תוכן החסידות שאמר לך ששמע בחלום ביחד עם לייב לי יחיא, ומה דעתך, לאיזה כוונו סיפר לך זה. והוא מוסיף וכותב לדעתי טוב הדבר שתודיע מזה ללייב לי יחיא הדברים כמו שהם, ויונאם לו.

כשנה אחר כך, שנת תרצ״ד, אדמור הרייץ היה במסע חיזוק בערי ארצות הברית, הרבי היה באירופה, ורבי לוי יצחק מאחורי מסך הברזל תחת רדיפות השלטון. הרבי ואדמור הרייץ ניסו להסדיר אשרות כניסה לרבי לוי יצחק ולרבנית חנה למדינות המערב. ובמכתב שהרבי שולח מאירופה לחמיב שבארצות הברית, הוא עוסק גם בנושא של אחיו ובהשלכות שיש לזה על אבא שלהם.

הרבי כותב זה לא מכבר הגיעתני ידיעה טלגרפית אשר אחי הקטן נרו יאיר גנב את הגבול והנה הוא כבר בחוץ לארץ. פרטי הדבר טרם מידע. בכל זאת אמהר להודיע על דבר זה כי הרי מאורע זה מקל במקצת יציאת אבי ודודי יחיו את המדינה ולאידך גיסא עושה את מצבם בשארם שם רציני יותר פנחס ושלום יוודא וכולו.

רב ישראל הראלב יצא את רוסיה והגיע לאירופה, הוא הגיע לברלין, היכן שהרבי התגורר באותם ימים. בספר לכותל לוי יצחק אנחנו מוצאים כמה מכתבים שהאבא, רבי לוי יצחק, שולח לשני הבנים שלו. במכתב מכתב מכבדל לטבת תרצ״ב הוא כותב להם בניי, אהובי, מחמדי ויקירי שיחיו, והוא מסיים אותו במילים כחפץ אביכם אוהבכם מצפה לרחמי שמיים להתראות עמכם לחיים ולשלום בכל הטוב.

את המכתב שלו מחודש שבט הוא מסיים במילים אביכם אוהבכם בלב ונפש כל הימים מבקש ומקווה מהשם יתברך ברחמיו המרובים כי תצליחו ותתגדלו בתורת השם בנגלה ובנסתר למעלה מעלה ללכת בדרכיו ואורחותיו יתברך לטוב לכם כל הימים. וישנו גם המכתב המפורסם שנגענו בחלקים ממנו כמה פעמים בתוכניות האלו מכתב לפורים שהוא בעצם משלוח מנות תורני שהוא שולח להם הגדול והקטן גם יחד כמו שרבי לוי יצחק מגדיר במכתב ומרחיב בנושא הזה.

באותה תקופה יש כמה פניות מאדמור הרייץ אליו בנושאים שונים אבל המסגרת הזו עוסקת בקשר שיש ברישומים שלו אצל ההורים שלו. בפרוטוקולים של החקירות של רבי לוי יצחק אחרי המאסר שלו בחקירה הראשונה שלו שהתקיימה בליל שבת מוצאי י' בניסן תרצ״ט הוא מתושאל על נושאים אישיים משפחתיים.

החוקרים שואלים באילו נסיבות יצא שניאורסון לייב לחוץ לארץ. צריך לזכור שבאותם ימים יציאה מחוץ לגבולות המדינה והתכתבות עם אדם ששוהה מחוץ לברית המועצות נחשב כפשע ומרדה בשלטון. רבי לוי יצחק עונה שם בערך בשנת 1926 בני שניאורסון ישראל לייב יצא עם מדיני פרפטרובסק. בהמשך שמעתי שהוא התגורר בלינינגרד.

בשנת 1931-1930 קיבלתי מכתב מהבן שלי בגרמניה, בו הוא מודיע לי כי ישראל הר לייב נמצא בחוץ לארץ ומתגורר בברלין. ובהמשך הוא אומר, אינני יודע היכן הוא מתגורר כעת, לא ידוע לי באיזה נסיבות יצא לחוץ לארץ. כפי שהוזכר, רבי לוי יצחק נאסר בתחילת חודש ניסן תרצ״ט.

רבי ישראל הר לייב התחתן בסוף הקיץ של אותה השנה, אבל לא היה דרך לספר על כך להורים. רבי לוי יצחק ישב בחקירות חצי שנה, לאורך כל ימי הקיץ של שנת תצ׳ט, בסוף אותה תקופה נגזרו עליו חמש שנות גלות בעיירה ציאליה, עיירה נידחת בקזחסטן, לשם הצטרפה אליו בהמשך אשתו הרבנית חנה, וביומנים שלה מאותם ימים קשים, ימים של רעב וקושי בלתי נתפס, הרבנית חנה מתארת את השורות הבאות באחד הימים הגיע בעלי הביתה ופניו קרנו משמחה. מגיע לנו מזל טוב, קרא בעל יצות. פניו הקרונות ומצב רוחו הטוב הפתיעו אותי, מאחר שלא הייתי רגילה לכך. הוא הראה לי מכתב שקיבל זה עתה ממר איתקין מקרווי רוג, בו הוא מבשר לנו שקיבל זה עתה ידיעה מארץ ישראל, כי בנינו לייבל נכנס בברית הנישואין למזל טוב.

הרבנית כותבת, בשורה זו גרמה לנו שמחה כפולה ומכופלת. הייתה זו ידיעה ראשונה וסימן חיים מבנינו, ובשורה משמחת על שמחת הנישואין. היה זה נצנוץ של קרן נורא אשר חדר מבעד לחשכת הגלות שלנו וסימן של עידוד ותקווה על העתיד. כפי שהוזכר בפתח הדברים רב ישראל הר אלייב נפטר בי״ג אייר תש״ב בדיוק לפני 70 שנה והוא נטמן בהוראתו של אחיו הגדול הרבי בבית העלמין בצפת.