״בנימין״ ומצוות מעשיות

את השיעורים השבועיים בתורה של כבוד קדושת רבי לוי יצחק, נשמתו עדן, התחלתי בעקבות הפטירה ולעילוי נשמת אחי, הרב בנימין וולף, השליח של הרבל העיר הנובר שבגרמניה. השבוע, ביום א' אייר, יחול יום הפטירה הרביעי שלו, ואתמקד הפעם בנושא שקשור עם בנימין. בפרק ל״ה בספר התניא, אדמור הזקן כותב על מעלת המצוות המעשיות, על הקיום המעשי הגשמי של המצוות.

הוא כותב שבקיום הגשמי של המצוות גם כוח המעשה שבאדם מתאחד עם הקב'ה. כאשר אדם לומד תורה, אז רק המחשבה והדיבור שלו מתאחדים עם הקב'ה. אבל בקיום המעשי של המצוות, באמצעות אברי הגוף שלו, גם כוח המעשה שלו מתאחד עם הקב'ה. והלשון של אדמור הזקן בתניה היא, אך כדי להמשיך, אור והארת השכינה, השכינה גם על גופו ונפשו הבעמית, צריך לקיים מצוות מעשיות הנעשים על ידי הגוף ממש, שאז כוח הגוף ממש שבעשייה הזו נכלל באור ה' ורצונו. רבי אלי יצחק מתמקד בביטוי של אדמור הזקן או בהערת השכינה. מה הם שני הביטויים האלה? בהערות שהוא כתב על שולי ספר התניא, שהיה איתו בגלות הנוראה בעיירת יציאלי, הוא כתב את ההסבר הבא.

השכינה שעליה אדמור הזקן מדבר כאן, שהיא שורה לאדם בקיום המצוות, השכינה זו ספירת המלכות, שהיא בחינת רחל אמנו. ובזוהר כתוב שרחל יושבת בין שני צדיקים, בין בחינת בנימין ובחינת יוסף. רחל הולידת תריין צדיקין, בין תריי צדיקי יתווה. רחל ילדה שני צדיקים, בין שני צדיקים יושבת.

יוסף נקרא צדיק עליון, ובנימין נקרא צדיק תחתון. ורחל, השכינה, ספירת המלכות, יושבת בין אותם שני צדיקים. יוסף הצדיק, צדיק עליון, מכונה בשם אור. כדברי הפסוק, אור זרוע לצדיק. אצל יוסף התורה כותבת הבוקר אור, ובנימין, שהוא בחינת צדיק תחתון, הוא מקבל מיוסף, מכונה בתואר הארה. הוא מקבל את האור. הוא הארה של האור. בנימין מקבל מיוסף. וזה עומק דברי אדמו״ר הזקן, שעל ידי קיום המצוות מעשיות, המשכת השכינה על גופו של האדם היא אור והארת השכינה. על ידי קיום המצוות נמשך על האדם גם אור, בחינת יוסף צדיק עליון, וגם הארת בחינת בנימין צדיק תחתון. רחל בן תרי צדיק אייתוה. רחל השכינה יושבת בין יוסף ובנימין. אור והארת השכינה. רבי לוי יצחק מוסיף וכותב רמז בעומק הדברים.

השם של הקדוש ברוך הוא, של ספירת המלכות, של בחינת שכינה, הוא שם א', ד', נ', י', שהגימטריה של שם עדנאי הוא 65. וכאשר כותבים את השם הזה במילוי, עם אותיות המילוי, במובן שנמשך תוספת של הערה אלוקית לספירת המלכות, כותבים אותה כך א', ד', נ', י', א' זה 111, ד' זה 434, נ' זה 106, י' זה 20, ויחד הם 671.

ואם נתייחס רק לערך המספרי של אותיות המילוי, בלי הסך המספרי של האותיות הראשונות. 671, הסך הכולל, פחות הערך של אותיות עדנאי, 671 פחות 65, זה 606. כך שהערך של אותיות המילוי לבדן, ההארה שנמשכת לספירת המלכות לשכינה, הוא בגימטרייה 606. וזו בדיוק הגימטריה של המילה הארת שכנגד בנימין, שזה הכוח שנמשך לשכינה, לרחל. רבי אלי ביצק מסיים את ההערה הזו שלו וכותב שדברי הדמור הזקן האלו על מעלת המצוות המעשיות מרומזים בפסוק, והיה מעשה הצדקה שלום. שלום זה חיבור של שניים, החיבור של יוסף ובנימין, של אור והערת, והחיבור הוא על ידי מעשה, מצוות מעשיות, והיה מעשה הצדקה, ובפרט כשמדובר על מצוות הצדקה, והיה מעשה הצדקה, שמצוות הצדקה היא עיקר המצוות המעשיות, כך שהפסוק, והיה מעשה הצדקה שלום, מדבר על אור והערת השכינה שנמשך על גופו של האדם כתוצאה מקיום המצוות המעשיות.